לגריי גוס שלי שלושה פירות

שוק הוודקה, זה שמדברים עליו ככוח העולה בשמי האלכוהול העולמיים, ממשיך להרקיע שחקים. בישראל, סוג של מיקרוקוסמוס שכזה, ניתן להבחין בכך ללא בעיה: בכל פאב, מועדון או מגה בר נמזגים אלפי ליטרים של וודקות בכל לילה נתון, וללקוחות, כך נדמה, לא נמאס. מבחינתם, התחרות על ראש המכירות בין פינלנדיה, אבסולוט וסטוליצ'ניה יכולה להימשך עד מחר, כל עוד המחירים יישארו שפויים. וכך, צ'ייסר אחרי צ'ייסר, שוט אחר שוט, וודקה רדבול אחת אחרי השנייה, מופקרים שאר המשקאות כמו הוויסקי, הג'ין, הטקילה והקוניאק בצד, והמים הקטנים נלגמים במהירות שיא עד לשכרון החושים הקרב ובא.

vodkac1
 
לפני שנים אחדות התבשרנו על מהפיכה בתוך עולם הוודקה: וודקה פרמיום. למעשה היה זה טרנד של חזרה למקורות, מכיוון שוודקה פרמיום היא כזו המזוקקת בזיקוק דוּדי (ע"ע זיקוק וויסקי וקוניאק), שהוא הזיקוק היחיד שהיה בנמצא עד תחילת המאה ה-19. כמות הסינונים דרך פחום של הוודקה הפכה אותה לאיכותית יותר מהוודקות שיוצרו לפני כמה מאות שנים, אך זו אותה גברת בשינוי אדרת.
.
עולם האלכוהול נרעש, היחצ"נים והמשווקים עשו את מיטב יכולתם והברמנים השתדלו למכור כמה שיותר וודקות פרמיום ללקוחות הנובורישים, גם אם הם וונאביז. מיטב בניה ובנותיה של האנושות, או לפחות אלה שמרוויחים מעל 20,000 ש"ח בחודש, לא הרשו לעצמם להכניס לפה טיפה אחת של וודקה "פושטית", ומותגי על יוקרתיים כגון גריי גוס , אבסולוט לוול, סמירנוף בלק וקטל וואן נבלעו תוך גיהוץ עשרות דולרים לכל מנה. העולם היה ורוד, הכיסים היו מלאים והוודקה היתה צלולה  מתמיד.
כולם דיברו על הפרמיום כמשקה האלים, כוודקה האורינלית, כדבר הכי קרוב למים שאפשר למצוא על הבר. כאילו אלוהים בכבודה ובעצמה היא המאסטר דיסטילר של משקה העשירונים העליונים. המזקקות חגגו, העיתונות המקצועית חגגה ונדמה היה שהרבולוציה האמיתית עומדת בפתח: איכות היא לא מילה גסה, ולא רק לעולם הוויסקי מותר לחגוג עם מותגי על יקרים. הוודקה קיבלה את המעמד הראוי לה- בלב ליבו של מדף האלכוהול של הבר.
.
ואז קרה משהו. זה התחיל, פחות או יותר, עם הקטל וואן ציטרון, וודקה פרמיום בטעם לימון. התירוץ הבלתי רשמי של החברה היה משהו בסגנון "הוודקה הטובה ביותר להכנת קוסמופוליטן" או משהו בסגנון, ונדמה היה שהם עלו על משהו:  גם וודקה טובה, גם יקרה וגם כזו המתאימה לקוקטיילים. יש שראו בכך משהו מרענן, ויש שראו בכך מעין "ביזוי" וודקה הנחשבת לוודקה פרמיום. חוברת מתכונים הכוללת תקליטור עם ברמן קירח ומפחיד המראה כיצד משקשקים קוסמו עם קטל וואן ציטרון (כולל הדגמה מרתקת כיצד סוחטים לימון מעל שייקר) ניתנה במתנה לכל הקונה בקבוק או שניים ( או מארז, מי זוכר), ונדמה היה שזהו שוס חמוד ולא יותר מכך. מאז החלוחלק מיצרני הפרמיום להשקיע זמן, כסף והרבה יצירתיות בנסיונות לפתח יותר ויותר מותגי וודקה פרמיום בטעמים שונים ומשונים.
.
לגריי גוס יש וודקה לימון, וניל, תפוז והטעם החדש- אגס.
גריי גוס אגסים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
 
 
 
 
 
 
 
מזקקת ואן גוך ההולנדית, המייצרת וודקה פרמיום מצוינת, מציגה בגאווה קרוב ל-20 מותגים שונים של וודקה בטעמים מוזרים מעט. חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. המוּכָּר מכולם הוא הדאבל אספרסו, עליו כתבתי באחד הפוסטים הראשונים שלי, אך המקורי והטעים (לטעמי) מכולם הוא המוחיטו, וודקה בניחוח מרענן של נענע וטעם הכי קרוב למוחיטו שאפשר להשיג בלי כל הלימונים והסוכר.
מוחיטו עם אוזן אחת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפילו מזקקת בלוודר, הפולנייה עם הכבוד והמסורת, השיקה שני טעמים לוודקה הנפלאה שלה: וודקה לימון והדרים (Pomarańcza ), שילוב של תפוזים, ליים ומנדרינות.
 
אנו באנו ארצה לשתות את הפירות בה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 למרות שניסיתי, לא הצלחתי להגיע למסקנה ברורה בעניין טיב התופעה. מצד אחד זו חרפה שוודקה טובה מבוזבזת על טעמים שאף אחד לא באמת מזמין בבר (רק בקוקטיילים, ואז משתמשים בוודקות בטעמים פשוטות יותר). מצד שני, כמו הרעש והמהומה שנוצרו בתקופת הקוניאק שנשתה בצ'ייסרים, גם כאן יש סיכוי שהגורם הכלכלי מכריע, וכי יש סיכוי שיצרניות הוודקה הגדולות מצליחות להגיע לקהלים שלא היו מודעים אל המותג שלהן אלמלא הטעמים הביזאריים.  ומי יודע, אולי בלי האשכוליות- פומלה- רימונים- וניל- קקאו היינו יכולים להיפרד לשלום ממותג הוודקה בכלל. מי שמוכן לקחת אחריות שירים יד.
'
בעולם האלכוהול, כך למדתי מזמן, אין צודק ולא צודק. בסופו של יום הכל מתבטא בדף החשבון מהבנק, כך שכולנו יכולים לבחור האם להתלונן ולזעוף, או לנשום, לבלוע רוק ואז לבלוע משהו אלכוהולי שלא היינו מאמינים שיהיה מישהו שיוציא עליו שקל.
'
כהכאה על חטא מזגתי לעצמי כוסית של סירופ שקדים משוק לוינסקי. נורא ואיום, באמת מתחשק לי למות. אני את שלי בלעתי, ואת הלקח החמוק למדתי.
עכשיו תורכם.
 
 
   
מודעות פרסומת
Published in: on פברואר 1, 2009 at 16:14  Comments (6)  

I'm Back !

כמעט שנתיים חלפו עברו להן מאז הפוסט האחרון. שנתיים שלא נגעתי בבלוג הזה, ואין לי מושג למה. אולי קצת נמאס, אולי הרגשתי שמיציתי קצת את הנושא, ואולי בשל העובדה שכתבתי בכמה וכמה מקומות, ולא הרגשתי צורך עמוק ואמיתי להיכנס לכאן ולהמשיך את המיני-פרוייקט שהתחלתי בו. אולי.

כך או כך, זה נגמר. ההתעלמות, זאת אומרת. התגעגעתי לכתוב על בסיס קבוע במקום בו אין חוקים ואין מצוות, מה שבא לכתוב עליו מקבל את המקום, וזוהי פלטפורמה לא רעה בכלל לשוב ולמצוא נושאים אלכוהוליים כאלה ואחרים לדון בהם ועליהם. הפעם אני מתחייב לא להבריז, ואשתדל לעדכן את הבלוג מה שיותר, ככל שהזמן ייתן לי.  שבועה שומרית.

זהו פוסט חזרה ותו לא. את מה שעבר עלי בכמעט שנתיים שהברזתי מכאן אפרוס, אולי, בהמשך, ועבר לא מעט. מה לא מעט, הרבה. אתן רמז קטן לקליימקס: אחד מהנושאים שאדון פה הוא חברות ברים לחתונות ובכלל, תרבות שתייה ישראלית בשמחת הנישואין. ( אם מישהו לא הבין נא לצאת החוצה, כי רמז יותר עבה מזה יחסום את הסרבר).

 

זהו, מרגש לחזור, יהיה מעניין ואינשאללה, בעזרתכם הקוראים, נצליח להרים את הבלוג הזה למעמדו (פחחח) המורם מעם. אם לא לפחות נשתדל לדרדר אותו לתהומות העמוקים ביותר. מה שיבוא.

בהצלחה לשני הצדדים, מרגש לחזור. נרים כוסית ומזל טוב לאובמה. אומרים שהוא ניצח.

הנשיא אובמה מברך את הכותב לרגל חזרתו 

 

Published in: on ינואר 21, 2009 at 19:16  Comments (3)  

…אתה יודע שאתה שתיין כש

כל מי שהמילה "אלכוהול" מעבירה בו צמרמורת, מוטב שיתרחק מהפוסט הזה, ויפה שעה אחת קודם.

אם אי פעם חששתם שמא אתם מגזימים בשתייה, שהבילוי החד-שבועי הופך להרגל או שהאיחור לעבודה ביום ראשון נבע מהג'יימסון ששתיתם בשישי בלילה, הרי לכם הפתרון: כל מה שאתם צריכים לבדוק עם עצמיכם על מנת לדעת האם אתם שתיינים או לא.
כמובן שהעובדות הבאות נכתבות בלשון זכר, אך מתייחסות בשמחה רבה גם למין החזק. מי שרואה שפספסתי משהו, אנא הוסיפו בתגובות, הרי כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו.

.יאללה, מתחילים

…אתה יודע שאתה שתיין כש
 אתה יודע לומר "לחיים" ב-13 שפות אבל לא זוכר את המילים של התקווה

הדבר היחיד שאתה זוכר מ"רשימת שינדלר" הוא בקבוק הקוניאק (הנסי) שעומד על השולחן של הקצין הנאצי

 אתה לא מוכן לאכול זיתים שלא מושרים במרטיני

 אתה מנסה (רעיון ענק) להפוך את "וודקה גולד" לוודקה פרמיום באמצעים ביתיים 

חברת אבסולוט רוצה לפרסם מודעה של הכבד שלך בצורת בקבוק וודקה

 בפריזר שלך יש שתי פיתות, שום כתוש, חבילת קורנפלקס וחמישה בקבוקי וודקה

 המרחק בין הבר לדירה שלך גדול פי חמישה מהמרחק בין הדירה שלך לבר

 פרצו לבית שלך והדבר הראשון שבדקת הוא ארון האלכוהול

 אתה מתחפש לשיכור בפורים ואף אחד לא שם לב

 המיטה שלך נראית ממש כמו ספסל רחוב והחדר שלך נראה ממש כמו רחוב

 שילמת את החשבון וגילית שאתה לא לובש מכנסיים

 בחורה מקלפת את התווית מבקבוק בירה וזה מגרה אותך

 אתה נזהר שלא להתקרב לאש כשאתה מדמם

 אתה מקפיד לסיים את המשקה מהכוס כי יש אנשים צמאים באפריקה

 אתה מכיר את הלקוחות הקבועים בבר אבל לא יודע איך קוראים להם

 אתה לא אוהב וודקה אבל שותה אבסולוט רדבול

 אתה שונא מיץ עגבניות אבל מת על בלאדי מרי

 אתה לא משתמש באפטרשייב בגלל העקרון שאלכוהול לא ייגע בשום איבר חוץ מהגרון

 אתה יודע מתי ואיפה נולד ג'ק דניאלס אבל לא זוכר איך קוראים לאחיינית שלך

 אתה יושב בבר חדש והברמן כבר יודע מה אתה שותה

 אתה מצליח לדרוך על האצבעות של עצמך

 הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו בבקבוק יין הוא אחוז האלכוהול

 הוודקה שקנית בפיצוצייה כ"כ מגעילה, ששתית חצי בקבוק רק כדי להיות מספיק שיכור בשביל לא להרגיש את הטעם של החצי השני

 לסדר פסח כולם מביאים אוכל ואתה אחראי על היין

 חברה שלך אומרת לך בוקר טוב ואתה עוד לא הלכת לישון

 אתה מתעורר עם הרגשה מוזרה ומבין שאין לך הנגאובר

 הטלפון היחיד שאתה מקבל בערב שישי הוא מברמן ששואל למה עדיין בבית

 אתה יכול לזהות את ההבדל בין בקבוק גולדסטאר להיינקן לפי הרעש שהם עושים כשהם מתנפצים על הראש שלך

 אתה שוקל לתבוע את הפינה של הבר על תקיפה

 אתה משתין מדי פעם בכיור

 חמישים אחוז מהדורמנים בתל-אביב יודעים כמה אתה שוקל

 האישיות הנערצת עליך היא ג'וני ווקר

 אתה הולך מכות עם עצמך ומפסיד

 אתה מבואס מהעובדה שיש לך שתי ידיים ורק פה אחד

 אתה מוסיף מדי פעם שפריץ קטן של קפה לוויסקי של הבוקר

 ריקוד עבורך זה לדחוף אצבע לפופיק ולנופף עם היד השניה

 הטורטיה ב"קרנף" טעימה לך

 ארבעה בקבוקי וויסקי, אסלה וחוברת פורנו הם עבורך כמו חופשה בלי לצאת מהבית

 יאיר לפיד שואל אותך "מה ישראלי בעיניך?" ואתה עונה "שתוק ותמזוג לי עוד צ'ייסר"

 

הנהלת הבלוג, מחשש לחייה, רוצה לציין,  כי כל קשר בין המצולם לתוכן הפוסט האידיוטי מקרי בהחלט

Published in: on מרץ 21, 2007 at 8:13  Comments (13)  

מאה ימי חסד על הבר

.מאה ימי חסד, זה הכל
לראש ממשלה נותנים, לרמטכ"ל נותנים, לראש עירייה נותנים. פאק, אפילו למאמן כדורגל נותנים. מאה ימי חסד. לא הוגן לשפוט תפקוד של מערכת- תהיה אשר תהיה- כשהיא חדשה, טריה ולא מאורגנת ומסודרת במלוא מאת האחוזים. אפשר לעשות כן, אך התוצאות יהיו לא רלוונטיות בהתחשב בעובדה ששינויים רבים חלים במהלך תקופת ההקמה.

מדוע בביקורת מסעדות, ביקורת בר או ביקורת בית קפה החוק לא תקף? יכול להיות שדינו של מאמן כדורגל טרי שונה מדינו של בעלים של מסעדה חדשה? כנראה שכן, ומאוד חורה לי שכך המצב. צריך להיות איזשהו קוד אתי למבקר בכל הנוגע לעסקי המסעדנות, מכיוון שהמצב הנוכחי הוא כפירצה לגנב ונותן אפשרות לכל בעל טור ביקורת להשתלח ולבוא בטענות- מוצדקות או לא- למסעדה שנפתחה שבועיים קודם לכן או לבר בסופ"ש הראשון לחייו.
מדוע מבקרים מכובדים (השמות המלאים שמורים במערכת), ממשיכים לעשות כן? כי זה קל, מאוד קל. כדי למלא 500 מילה על ביקורת צריכים למצוא משהו פיקנטי, קצת מענייו ששונה מהחוויה שהלקוח הרגיל מכיר. ומה יותר קל מאשר לבוא בטענות על כך שהמנה יצאה מהמטבח באיחור, הבר היה איטי מאוד והמלצרית לא ידעה את כל התפריט בע"פ
אם מדובר במקום עם פז"מ של שלושה חודשים (פלוס-מינוס מאה ימים) אין בעיה. שלושה חודשים הם מספיק זמן כדי ליישר קו עם כל צוות העובדים, לגרום לבר לעבוד עם המטבח שיעבוד עם המלצריות שיידעו מה מכילה כל מנה. היה ולאחר שלושה חודשים המקום לא השכיל לעשות כן- התכוננו להרבה דם כי הסכינים הושחזו והמקלדת שוצפת ארס מהודק היטב, ובצדק. על חוסר מקצועיות משלמים, גם אם הביקורת רעה, מוגזמת, משתלחת ומרושעת, זה המקצוע ואלה החיים. מי שלא יודע להתמודד עם ביקורת, שלא יקים עסק.
ועדיין, המקומות החדשים, שסובלים מחבלי לידה לא קלים במדינה כמו שלנו, חובה עלינו לתת להם אוויר בתחילת הדרך גם אם הביקורת לא תכלול סופרלטיבים משגעים ואנלוגיות ספרותיות. אולי מעז ייצא מתוק ונזכה, סוף סוף, למקום שהפיק לקחים ולמד מהטעויות ושבאמת שווה לשבת בו. או שכן או שלא, את הסיכוי להיות כזה חייבים לתת.
זה הקו המנחה שלי בתפקידי החדש יחסית, מבקר הברים של וואלה!. גם אם יש לי רצון מאוד גדול לבקר בבר המצליח החדש שפתחו הבעלים של הבר המצליח שנסגר, אני אזדיין בסבלנות עוד כמה שבועות. אותי לימדו להיות חכם, לא רק צודק. מצד אחד, אולי "מבקרי החצר", אותם מבקרים שמקבלים הזמנות ממשרד יח"צ הכולל הזמנה לארוחה זוגית ע"ח הבית לא יסכימו עם הגישה הזו; מצד שני, כל קשר בינם ובין ביקורת אובייקטיבית, מקצועית, אמיתית וכנה הוא מקרי בהחלט.

 

לפוסט זה מצורף פוסטר של הרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל

 

Published in: on פברואר 19, 2007 at 2:02  Comments (7)  

? מודה ועוזב ירוחם

נו, אז כמו בכמה מקרים בעבר, שוב יצאתי טמבל. בפוסט "קוניאק סאוור לעשירון העליון" כתבתי את הפיסקה הבאה: "וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג’ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS."

והנה, אמש התברר לי כי הניחוש שלי אמנם היה מקורי וחביב, אך מוטעה ואולי אף מטעה במהותו. ההנסי שייך ללואי-ויטון, תאגיד הכולל בתוכו אלכוהול, בשמים ועוד כמה חפצים אחרים, וכמה אחוזים ממנו נרכשו ע"י תאגיד דיאג'ו המדובר. ההנסי אכן משווק ע"י דיאג'ו, אך רק במס' קטן של מדינות בעולם, ובכל מקרה עניין העברת הייבוא בישראל ליבואנית המקומית (שאת שמה אינני יכול לכתוב פה כי כל השורה תתהפך, והוא מוזכר בפיסקה המצוטטת הנ"ל בסימון ארבע אותיות לועזיות…) אינו עומד כלל על הפרק, וככל הנראה גם לא יעמוד בעתיד. ההנסי שייך לחברת י.ד. עסקים, וכמו הרבה מותגים מצוינים שיש ברשותם- טולמור דיו, ג'ים בים, סקיי, בלוודר, פטרון, אוורנה, קוואנטרו, דום פריניון ועוד רבים וטובים- הוא נשאר בבית החם והאוהב.
אז הנה, התנצלות רשמית, כנראה שבאמת קוראים את הבלוג הזה, אה? ולא רק קוראים, אלא אפילו מתייחסים ברצינות למה שכתוב פה! יה אללה, איזו אחריות פתאום, אני מרגיש כמו ג'ורג' דאבל יו רק עם אייקיו.

בינתיים, עד שתחליטו אם בזכות ההודאה אני אעזב בירוחם, עיינו קצת באתר של י.ד. :
http://www.yd1986.com/products.htm

... יבוא יום וזה יהיה הקפה של הבוקר שלי

Published in: on פברואר 8, 2007 at 4:55  Comments (1)  

החמישייה הקאמרית

מעין משחק חדש-ישן מסתובב בין הבלוגים השונים, ובו כל אחד כותב חמש עובדות מפתיעות שלא ידעו עליו קודם לכן. מכיוון שחובב קונספירציות אנוכי, אין לי שום ספק שהמשחק נועד להגדיל את הכניסות לבלוגים ולתת לבעליהן הרגשה של "הנה, קוראים ואוהבים אותי!!!". טוב מאוד, ככה עושים פרסומת בחיים
אז אתמול מיסייה יאיר גת הזמין אותי, ולמרות הדז'ה-וו לריקוד מעגל בכיתה ה' (יאיר, מזמינים בנות, לא בנים!!!) החלטתי להביא את רשימת המילניום.
יאללה מתחילים:

א.  בשנת 1996 הייתי בצום משך חודשיים וחצי. מה- 9.9 עד ה- 24.11 אותה שנה לא הכנסתי שום מזון מוצק לפה, וזאת כהכנה לניתוח במעיים שעברתי בשל מחלת קרוהן שיש לי. חודשיים וחצי של נוזלים לא אלכוהוליים ולא מוגזים בלבד: תה, קפה (בלי חלב), מרק עוף צח, ג'לי בטעם משמש, מיץ תפוחים צלול ואבקה מעורבבת במים שמכניסה לגוף קלוריות. הגעתי למצב שהצלעות שלי בלטו, ירדתי 24 ק"ג, אבל הניתוח עבר בהצלחה (חמסה חמסה חמסה). הצלקת על הבטן היא הזכרון העמום מאותה תקופה

ב. הפעם הראשונה- והיחידה- שהקאתי מאלכוהול היתה לפני חצי שנה. אני הייתי בערב של פינלנדיה ובקס, הברמן הזמין אותי לכמה שוטים של וויסקי, לקוח בצד השני של הבר הזמין אותי לשוט עראק, הפסדתי בהתערבות עם בעל הבית ונאלצתי להוריד שוט של קירסאו כחול ובדרך הביתה שתיתי פאנטה כי הייתי צמא, וכשדרגתי בדירה עפתי לשירותים והכרתי את האסלה מקרוב. קרוב מדי.

ג. האהבה להפועל תל אביב התחילה, ממש במקרה, בשנת 1984. עד אז ידעתי, כמו כל עם ישראל, שיש קבוצת כדורסל אחת בארץ- מכבי (אוי לבושה, אפילו יש תמונה שלי עם חולצה ועליה הסגל של מכבי עם גביע אירופה של 81'). באותו ערב היה דרבי ביד אליהו, ובסיומו ראיתי ששחקן שחור עם גופיה אדומה מרים ידיים בסיום המשחק וקופץ משמחה (ווילי סימס, הי"ד).   !!! ידיים למעלה

שאלתי את אבא מי זו הקבוצה הזו, הוא אמר הפועל תל-אביב, שאלתי מה זה, הוא הסביר, וזהו. מאותו יום אני אדום. משך שנים הייתי אוהד הפועל כדורסל ובית"ר י-ם כדורגל, עד ה- 2.5.98, משחק השרוכים הידוע לשימצה, שהרגשתי שאיני יכול עוד ועברתי את הגשר לאדומים גם בכדורגל

ד. לפני חמש שנים ישב אצלי על הבר גדול העבריינים-לכאורה כמובן- בישראל (מפאת חשש לחיי לא אזכיר את שמו, אציין רק כי שמו הפרטי מתחיל ב-ז', נגמר ב- ב' ובאמצע יש א') עם פמלייה של שני שומרי ראש, כמה חברים וכמה בחורות יפות מראה. לא ידעתי מי האיש ומה פועלו, רק שמתי לב שבעל הבית, המלצתריות והטבחים עפו כל אחד לפינה אחרת בשקשוקים. מזגתי לפמלייה הרבה יותר מדי הנסי אקס.או. עם קרח, ואחרי קצת דיבורים וצחוקים, פניתי לאיש והאגדה ואמרתי "תגיד לי, יה בן זונה, למה להרוס קוניאק טוב עם קרח? לא חבל?". דממת אלחוט כבשה את האוויר, בעל הבית הסתכל עלי במבט של רחמים (אם היה יכול היה מצטלב לזכרי באותו רגע), שומרי הראש נכנסו להיכון, ורק אני מחייך ומבסוט מהסחבקייה שנוצרה. אדון ז' אמר לי להתקרב אליו. התקרבתי. הוא אמר לי בלחש "אף אחד לא קורא לי בן זונה, אבל אתה- אתה בסדר אתה. תמזוג לעצמך כוסית ובוא נעשה לחיים". מזגתי, עשינו לחיים והכל המשיך להיות מגניב.
אחרי שהלכו, נערכה מעין ישיבת צוות מאולתר, ובה הסבירו לברמן הדביל מול מי הוא עמד ולמי הוא קרא בן זונה.
בירכתי הגומל.

ה. קיבלתי איומים על חיי בעקבות כמה כתבות בוואלה!. הראשונה היתה לאחר "הבנות הנכונות", כתבה מיוני 2003 העוסקת בבחורות ואלכוהול. אני באתי לפרגן, כנראה הובנתי לא נכון ע"י כמה אנשים, והגיע אלי מייל אנונימי ובו עצה: "אנחנו יודעים איפה אתה גר (בציון שם הישוב, הרחוב ומס' הדירה), אנחנו יודעים באיזה רכב אתה נוהג (בציון הדגם ומס' לוחית הרישוי). מחר, לפני שאתה נכנס לאוטו, כדאי לך לבדוק טוב-טוב מתחת למנוע, יש לך הפתעה"
כמובן שהתייחסתי לעניין כבדיחה לא מוצלחת של מישהו והמשכתי בחיי. למחרת הגעתי לאוטו, שמתי את המפתחות בסוויץ' ולא יכולתי להתניע, צמרמורות היכו בי ורעידות הגוף שלי הורגשו עד חופי סרי-לנקה. יצאתי מהאוטו, התכופפתי, הסתכלתי מתחת בלי לדעת מה אני מחפש וכשלא ראיתי שום מכשיר עם נורית אדומה מהבהבת שעושה תיק-תק, החלטתי להתניע ויהי מה.
לא קרה כלום, אבל התקף הלב הראשון שלי עלול היה להתרחש באותו הרגע.

זה שלי. מכיוון שאין יותר מדי בלוגרים שלא קיבלו את מכתב השרשרת האינטראקטיבי הזה, אני מזמין את אתי, ואת צ'ינסקי , בתקווה שהוא חי וקיים ויביא חמש עובדות מעופשות.

Published in: on פברואר 5, 2007 at 15:13  Comments (7)  

ט"ו בשבט הגיע, חג לוויסקי מאלט

חודש כבר כבר באמצע, ולכבודו החלטנו להקדיש את מגזין הוויסקי הישראלי החדש, לוויסקי המשובח ביותר שמיוצר כיום- וויסקי סקוטי מאלט- ולאזורים מהם הוא מגיע.
כידוע, המאלטים הסקוטיים מיוצרים בחלקים שונים בסקוטלנד, כאשר כל אזור מקרין על הוויסקי בצורה שונה וגורם לו להשתייך ל"משפחת המאלטים" של אותה אזור. לכל מי שמכיר את הנושא זה נשמע הגיוני וברור, אך כשחושבים על זה, אין שום סיבה הגיונית לכך שמאלט המגיע מדרום סקוטלנד לא יהיה מתקתק ופירותי, כמו שאין סיבה לכך שמאלט מההיילנדס הצפוניים לא יהיה כבד, מעושן וחזק. אז מדוע עדיין השיוך הגיאוגרפי ממשיך? נו, אתם מוזמנים להקליק, להיכנס למגזין ולקרוא

ששת המאלטים הקלאסיים

השוס הגדול של המגזין, הפעם, בנוסף לתכנים ולחידון החודשי (בקבוק רויאל לוכנאגר מתנה לא הולך ברגל), הוא ארוחת הוויסקי הטובה והמשתלמת ביותר שנערכה בארץ, לטעמי לפחות. "מסע טעימות בסקוטלנד", שישה מאלטים עם שש מנות מיוחדות ומותאמות לכל וויסקי, אמנם ללא פירות יבשים אך מנות כמו שרימפס בזעפרן, פטה כבד, ריזוטו פטריות ומדליוני פילה בקר ימסמסו את תחושת העצבות. מרשימת הוויסקים אפשר להבין עד כמה שווה העניין: רויאל לוכנאגר 12, גלקינצ'י 10, גלן אלגין 12, קליינליש 14, טאליסקר 10 וכמובן, היהלום שבכתר: לגבולין 16.
הארוחה תיערך בחדר הפרטי של מסעדת "קימל", והמחיר (למען הסר ספק, אין לי אחוזים בהכנסות…) שערורייתי ביחס למה שמקבלים: 177 ש"ח בלבד.
האמת היא שכל חובב וויסקי שלא נרשם יכול לקעקע לעצמו על המצח "פראייר" בצבע אדום-כחול זוהר. שווה ביותר, נא לא לפספס!

Published in: on פברואר 4, 2007 at 12:45  Comments (3)  

קוניאק סאוור לעשירון העליון

עולם האלכוהול עומד בפני חלוקה ברורה לשני מחנות גדולים: דיאג'ו מול פרנו ריקאר, כשפה ושם מבליחות חברות קטנות יותר (בראון פורמן ודומיה). אם החלוקה הזו טובה לנו או לא ימים יגידו. נדמה לי שבסופו של דבר הצרכן ירוויח מותגים גדולים וטובים במחיר זול הרבה יותר, אבל אולי אני טועה.
בגלל כל התהפוכות בעולם הזה, הקניות הגדולות של התאגידים ומותגים שעוברים מתאגיד אחד למשנהו, יבואניות האלכוהול הישראליות עומדות, אולי, בפני מהפיכה לא קטנה, וככל הנראה יעמדו בארץ שני כוחות גדולים- קוקה קולה, נציגת דיאג'ו, מול טמפו, נציגת פרנו-ריקאר. לא כל מותגי האלכוהול השייכים לתאגיד-האב שייכים בהכרח ליבואן הישראלי, עקב הסכמים קודמים של יבואנים קטנים יותר עם הבחרות בחו"ל. דוגמאות לכך לא חסר: טקילה קוורבו מיובא ע"י חברת י. כספי אך שייכת לדיאג'ו, סטליצ'ניה מיובאת ע"י החברה הסקוטית אך שייכת לפרנו-ריקאר, והרשימה ארוכה.

ככה, ילדים, שתו פעם קוניאק

במאבק על הייבוא לישראל, היבואניות המקומיות צריכות, כך נראה, להראות נתונים מרשימים לבוסים הגדולים בחו"ל. אני מקווה שזו באמת הסיבה, אחרת אני באמת לא מבין מה עומד מאחורי סדנאות טעימת הקוניאק הנסי. למראית עין מדובר ביוזמה נפלאה, כזו העוזרת לאזרח התמים להכיר את הקוניאק, לא להיבהל ממנו ואפילו- רחמנא ליצלן- לשתות אותו בצ'ייסרים וקוטיילים. איזו פראות!
אז כנראה שהעניין לא כל כך תמים, וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג'ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS.

...וזה מה שיקרה למי ששותה קוניאק בשוט
אז מה עושים? מרימים כמה סדנאות, הרבה פרסום, שיווק וייחצון של הארועים, מועכים קצת נענע, מערבבים עם סוכר ומנערים בשייקר עם קוניאק ומראים לחבר'ה בחו"ל שהנה- אנחנו משקיעים במותג. איפה הם היו עד היום, מה קרה שפתאום נזכרו בהנסי? לא ברור. יותר מזה, וכתבו את זה קודם, לפני, זה לא משנה: מה עם המחירים? רוצים שאני אשתה קוקטיילים של קוניאק? תענוג, אין בעיה, רק תורידו את המחיר האסטרונומי לרמה שאני אוכל להנות ממנו בלי להתקשר למנהל הבנק שייתן אישור להזמין עוד שוט. עד אז, אני נשאר עם הוודקה.

אבל כנראה שזה לא משנה מה קורה בשטח והאם סקאלת המכירות עלתה או לא- הנה גם רמי מרטן התעוררו, ותחרות קוקטיילים חדשה יוצאת לדרך. פרסים של אלפי יורו, מאות ברמנים מכל העולם, והכל כדי לראות איך קוניאק ששכב בחבית עשר שנים מתערבב טוב עם מיץ קראנברי, עלי מרווה ודובדבנים כתושים.

.עולם הקוניאק באמת בצרות

Published in: on פברואר 1, 2007 at 13:59  Comments (5)  

בחורות ארומות זה כולירע

לא מזמן התברר לי שאני יכול, כמו כל בעל בלוג בוורדפרס, לראות נתונים שונים ומשונים על מי שנכנסו לבלוג ביום מסוים. כמעט 9,000 כניסות בחודשיים זה פחות או יותר 8,800 יותר ממה שציפיתי (האמת), ומעניין לדעת מאיזה אתר אינטרנט הם הגיעו, פילוח לפי שעות, לאיזה מהלינקים שבצדי הבלוג נכנסים, כמה לחצו עליהם ועוד פרטי מידע חשובים יותר וחשובים פחות.
מכל החידושים הללו התחברתי בעיקר לאופציה הנותנת אפשרות לראות כמה גולשים הגיעו לבלוג אחרי חיפוש כלשהו בגוגל, ומה בדיוק הם חיפשו שם. סוג של חיטוט בחיים פרטיים של גולשים אלמונים, אני יודע, אך בכל זאת זה נחמד ומעניין. התחלתי לעקוב אחרי החיפושים השונים, ולאט-לאט עלתה בי שאלה מהותית וקיומית כאחד: הייתכן כי חלק גדול מעם ישראל מטומטם, או שמא גוגל הוא מנוע חיפוש לא איי-איי-איי. קבלו ספויילר לתשובה: שתי התשובות, במובנים רבים מדי, נכונה.

חיפושים על השם שלי ושמות של מותגי אלכוהול שונים מהווים את הרוב. זה בסדר, למרות שטרם הבנתי מדוע הפוסט השישי שכתבתי- ג'יימס בונד ומעלליו בתל אביב – זוכה להיות מס' 4 בגוגל כשמכניסים את מילות החיפוש "מרטיני ביאנקו". ניחא, יש קשר לאלכוהול וזה בסדר גמור.
אבל מה, משום מקום נערכים חיפושים הזויים ולא אלכוהוליים בעליל, ומסיבה כלשהי מגיעים אלי לבלוג. דוגמאות לא חסר: אם תקישו "מרי קריסמס" בגוגל, תתפלאו לגלות שהפוסט האידיוטי על עצות למתנות מקוריות לקריסמס, קיבל את המקום הראשון והשני. הייתי משוכנע שבישראל יהיו מספיק מקורות מידע על הברכה הנוצרית המסורתית, אולי אתר של עדי יהוה הישראליים (או לפחות נאצות של צעירי חב"ד). נייט, פוסט על מקל גולף שמוזג וודקה קפואה הוא זה שעושה לסנטה קלאוס כבוד. שוין.
עוד חיפוש מוזר, שלקח לי קצת זמן להבין את הקשר לבלוג, הוא "נציב תלונות הציבור". קודם כל נבהלתי, מפני שאני חושש לקשור את עצמי לנציבים של תלונות ציבוריות. חקר מעמיק בן תשע שניות העלה את הסיבה: אחד הטאגים (אני לא מקליד את השם באנגלית כי הטקסט יתהפך) שבבלוג הוא נציב תלונות הציבור, ובו הפוסט על ארדנברג ומעריב וזה על הבוז'ולה. גם כאן, מצמרר לדעת שאייטם קטנטן על וויסקי עם טעויות כתיב נכנס לרשימת החיפוש של אחד מהמוסדות הציבוריים החשובים ביותר. שוין מס' 2.

נציב תלונות הציבור האמיתי אחרי שני ייגר

 

אך מעל כולם, בהפרש ניכר, ניצבות זקופות וגאות צמד המילים המכבבות על הצג האישי שלי יום-יום : "בחורות ארומות". יותר מדי אנשים בישראל, אני אסתכן ואכתוב בני נוער, משוכנעים שאם יחפשו בגוגל בחורות ארומות, התוצאות יהיו לא פחות מבר רפאלי וחברותיה בשיזוף טופלס בחוף הצוק. אפעס, מה שהם מקבלים, בין השאר, זה את הבלוג שלי, את הבלוג של יאיר גת ואת אתר היין של ישראל. מדוע ולמה? או. אם יש ציפייה שיאיר גת, ישראל פרקר ואנוכי פצחנו בקריירה חדשה והעלינו גלריות עם קצת ציצקעס, אז אכזבה ממתינה לכם. מה לעשות שגוגל, עם כל החיובי שבו, לא בורר יותר מדי וחלק מהאתרים שהוא נותן כתשובות מכילים את המילים שהוקלדו בחיפוש ללא כל קשר ביניהן. וכך, אם מישהו כתב מאמר אקדמאי מסעיר המכיל את המילה "בחורות", כשבסופו הוא מסביר את ה"ארומות" שיש באמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי, הוא ייכנס לרשימת החיסול של גוגל כשיוזכר לצד אתרים אקדמאיים אחרים כגון ג'יידייט, המרכז לאומנות הפיתוי ואתר נערות הליווי של ישראל. וגר זאב עם כבש.

...בחורה ארומה בבר. לא לילדים בלבד

  מה שמטריד יותר מכל הוא עצם העובדה שבישראל של שנות האלפיים, קם לו דור שזה מה שהוא עושה בזמנו הפנוי. הכוונה אינה לעצם החיפוש תמונות של בחורות ערומות, זה מקובל ולעתים אף רצוי, אבל ילד שמחפש בגוגל "בחורות ארומות" מראה נחיתות אינטלקטואלית שקשה יהיה להתגבר עליה. לא נותר לי אלא לקוות שבבגרות בלשון יעלו על זה.

ולחשוב שילד כזה, שמחפש בחורות ערומות באינטרנט, נכנס בסופו של דבר לאתרים המשבחים ומהללים שתיית אלכוהול. אם זה לא מתכון לרוצח פוטנציאלי, אל תקראו לי.

נב. אם כבר בפרטים טכניים עסקינן, אולי מישהו יוכל להסביר לי, אחת ולתמיד, איך אני מוסיף את השעה והתאריך לכל פוסט שאני מעלה? אצל יאיר וליאור זה מופיע ורק אני מסתבך עם זה… תודה מראש ושבת שלום.

Published in: on ינואר 19, 2007 at 3:43  Comments (15)  

?ג'יימסון טוב ליהודים

המגזין הישראלי לוויסקי, גיליון חודש טבת , של עמותת הוויסקי הישראלית עלה בשעה טובה לאוויר, כאשר הפעם הקדשנו כמעט את כולו לוויסקי הנמכר ביותר בברים בישראל- ג'יימסון

הרבה מילים נכתבו על ג'יימסון, ויתרה מכך- הרבה זבל נשפך עליו מדי פעם. לא איכותי, סתם עוד וויסקי אירי, אין לו טעם ועוד קלישאות חסרות בסיס כלשהו. הטרנד לקטול את הג'יימסון גבר על הטרנד לשתות ממנו. ממש כמו הרדבול, שלא תמצאו יותר מדי שיודו שהם שותים אותו ועדיין המכירות בשמיים, כך גם הג'יימסון. כל העולם ואחותו מדברים על מאלטים מאלטים מאלטים, אך כשזה מגיע למילה היוצאת מהפה אל מול הברמן- ג'יימסון היא מילת הקוד הסודי הגלוי ביותר בישראל

 

כדי לשבור את המיתוסים שהוויסקי האירי, כג'יימסון, בושמילס, טולמור דיו, פאדי והשאר, הוא וויסקי-לא וויסקי, החלטנו להקדיש לו את המגזין הפעם. הרבה עובדות חדשות ניתן לגלות בכתבות, ידיעת ספורט מרגשת במיוחד על קבוצת הכדורגל של העיר קורק, וכמובן- חידון הוויסקי הגדול . הפעם, לעומת החידון הקודם על גלנפידיך, הוא בדרגת קושי בינונית (יחסית, כן?). מתברר ששאלות על בריכות שחיה ציבוריות בצפון סקוטלנד גרמו לכך שרק ארבעה אנשים הצליחו לפתור את 15 השאלות…
הפרס הפעם שווה במיוחד: מארז של בקבוק ג'יימסון 12 שנה עם כוס טעימה מקצועית של חברת ריידל הסקוטית  האוסטרית. פריטי חובה בביתו של כל חובב וויסקי ממוצע פלוס-מינוס

!שבוע מצוין וסלאנג'יבה

Published in: on ינואר 7, 2007 at 4:26  Comments (9)