הכי גבוה בעולם, הכי נמוך בארץ

אתמול, יום שני, התפרסם ב- נרג' אייטם קטן על ארדבג 1965 שיצא לא מזמן לשוק. הכותרת עסקה, איך לא, במחיר הבקבוק (3,790 $), והקרדיט ניתן למאיר סוויסה. .ביררתי, זה לא מאיר סוויסה הזה

 אינני יודע האם האייטם התפרסם רק ב-נרג' או שגם ניירות העיתון מעריב הושחרו  בגללו, אך בכל מקרה המסקנה העולה לאחר קריאתו פשוטה היא: אם אתה לא מבין בנושא מסוים, מוטב שלא תכתוב עליו

 אמנם הושרשה בי, בצער רב וביגון קודר, ההבנה כי אייטמים הקשורים לאלכוהול בעיתונות הישראלית (כל עוד לא מדובר בעוד תאונת דרכים או קטטת שיכורים) יקבלו בוקסה זהה בגודלה למודעת אבל קטנה, ויחד עם זאת הייתי מצפה ליותר. יותר מהכתב, הרבה יותר מהעורך, המון מהעיתון.

את הקומוניקט הפרסומי על הארדבג 1965 גם אני קיבלתי (מוכרח לציין שקראתי על העניין לראשונה ב"בקבוק"). צרפת-ישראל, היבואנית, עשתה עבודה טובה, אין ספק. אפשר, ולעתים אף רצוי, להשתמש בחומרים מקומוניקטים, אך תמיד לאחר בדיקת העובדות. בין קבלת קומוניקט לפרסומו כמעט מילה במילה בעיתון פעורה תהום אתית עמוקה מאוד. נאמר והאדון סוויסה התעצל ופירסם את האייטם כמו שהוא, מדוע לא לדייק? בכותרת הוויסקי נקרא "ארדנברג" , בגוף האייטם הוא נקרא "ארדברג", כשלמעשה שמו הוא "ארדבג" . מתברר שגם להעתיק צריך לדעת. אבל מילא השם, על הטעות הזו ודאי קיבלו במערכת טלפונים נזעמים מהיבואן ומהיח"צ שלו. מה עם אמת בפרסום? לא ייתכן שמשפט כמו "ארדנברג, הוויסקי היקר בעולם" ייכתב בכותרת המשנה של האייטם, גם אם זו טעות/הטעייה של היבואן. כמה זמן לוקח לעשות חיפוש קצרצר בגוגל ולוודא האם זהו באמת הוויסקי הכי יקר בעולם? 0.40 שניות, בדקתי.

 

האמת? נמאס. נמאס מהזלזול; נמאס מחוסר החשיבות שמקבלים האייטמים האלכוהוליים; נמאס מהחפיפניקיות של כתבים עצלנים, שכל קשר בינם לבין המושג "עיתונאי" מקרי עד לא קיים; נמאס שאייטמים כאלו, מטרתם היא אחת בלבד: לנקר את עיניו של הקורא, כדי שיתפעל ויחשוב "וואי וואי, מי הפראייר שישלם 3,790 דולר על וויסקי?". התנשאות נוטפת בוז ותו לא.

אה, ונמאס שוויסקי בן 40, טוב ככל שיהיה, נמכר בדיוטי פרי ב- 3,790 דולר, אבל זה לעצבים של הפעם הבאה

Shaken, not stirred – מרטיני ביאנקו

ג'יימס בונד חוזר והעולם שותק. "קזינו רויאל" הוא הסרט החדש מבית היוצר של סרטי המרגל הבריטי המפורסם, ושוב שון קונרי לא קיבל את התפקיד, כאילו אנו זקוקים לעוד הוכחה שאם עברת את גיל 40 הסיכויים להתקבל לעבודה קלושים. אל תשליכהו לעת זיקנה.

גם אם נתעלם לרגע מהתסריטים הפתטיים, מהעובדה שבמהלך השנים הסרטים הפכו לפרסומות בנות שעתיים לכל תאגיד אפשרי, מהמכוניות היקרות המפצות על איבר מינו הקטן של המרגל הגדול ומהדימוי השטני של כל דמות סובייטית/מוסלמית/גרמנית שקיימת בעולם הפלמינגי, הגיע השעה לומר את האמת: ג'יימס בונד הוא לא האיש איתו הייתי יוצא לערב שתייה.

מעבר לטפטוף היחצ"ני שבונד הוא הגבר השרמנטי, הסקסי והמסוקס, המסקנה העולה מהסרטים היא של גבר פוץ, נודניק, טרחן וקמצן (באיזה סרט הוא השאיר טיפ לברמן?). רק לדמיין סיבוב ברים בתל אביב עם ה 007 עולה בי תשוקה בלתי נלאית ללטף את החזה הזעיר של אוסטין פאוורס, ההוא שתקע אותי

כבר בכניסה לבר הוא ישלוף את האקדח, ורק כשיסבירו לו שהסובייטי המבוגר הזה הוא המאבטח שמרוויח 18 ש"ח לשעה הוא יירגע. אין שמירת מעילים, כיסאות בר בלי משענת וברמן בן 24 עם קעקוע על היד ובלי פפיון(!) בתוך הבר. ה"טיקים" בפנים הבריטיות מביעים חוסר שביעות רצון, אבל הוא ישחק אותה כאילו הוא מכיר את המנהגים הים תיכוניים.

כשהברמן ישאל אותו "מה, אח שלו, רוצה לשתות משהו"? הוא יזמין וודקה מרטיני, מנוער-לא מעורבב- עם שלושה זיתים ויחייך בסיפוק עצמי. החיוך יימחק כשהוא יקבל כוס עם מרטיני ביאנקו ואבסולוט, שש קוביות קרח וקערית קטנה עם בייגלה כי "מצטער גבר, נגמרו הזיתים". לגימה אחת הספיקה והוא יעשה סיבוב כוסיות, לראות אם האלי ברי פנויה לליל אהבים בסוויטה הנשיאותית שלו. 7 דקות אח"כ הוא יגלה שהמקסימום יהיה קוויקי מעל האסלה עם נטלי מחולון, סטודנטית שנה ב' במכללת ירין שחף. מאוכזב ומדוכא בונדי ישוב לכיסא, יבלע צ'ייסר ייגר עם הברמן וכמעט יקיא. "צ'ק פליז" הוא יתחנן.

אחרי ששילם ייצא החוצה במהירות רק כדי לראות שהב.מ.וו החדשה שלו נגררה כי הוא חנה באדום-לבן. אסי, נהג המונית, ישאל אותו מה דעתו על הבחורות הישראליות ואם הוא חושב שלבניון יש סיכוי לשחק בצ'לסי. "הו דה פאק איז בן היון?" הוא יחשוב לעצמו, אך לא יוציא מילה מחשש לחייו. מרגל מרגל, אבל הדיסק הצהוב-שחור עם סמל בית"ר שתלוי על המראה מעביר את המסר יופי. כשיגיעו לחניון הגרירה הנהג ישלשל לכיס 136 ש"ח, תעריף 3 (תיירים) ובונדי ישחרר את האוטו, לא לפני שיראה את הפקח מצטלם עם השומר כשהם יושבים מבסוטים על הפגוש של האוטו. שלושת רבעי שעה והוא עם האוטו בחניון של המלון. עולה לחדר, רואה "שירה בשידור" בערוץ 33 ולא מבין איך אחד כמו דן אלמגור מדבר למצלמה כשעדת יפהפיות בוהות בו בהערצה, ולמה לכל הרוחות הכל בשחור-לבן. בסוף נרדם אבל מתעורר מסירנה של ניידת משטרה תקועה בפקק.

בטיסה חזרה הביתה הוא מנסה סברה שוקולד-תפוז ובקבוקון של הר חרמון אדום עם כוס פלסטיק בצד. החומוס עם הפיתה המיניאטורית עשו לו פלוצים של קשיש חולה כוליטיס והנוסעים מתעקשים להוריד נעליים ולהתהלך עם גרביים מסריחים משך כל הטיסה

הצלחנו, סוף סוף אנחנו באמת על המפה. בסרט הבא האיש הרע לא ידבר רוסית, לא יזכיר קצין אס.אס ולא יחבוש כאפייה. הוא יהיה אנחנו, עם כובע טמבל, סנדלים תנכיים וגבעול שעורה בין השיניים. הישראלי הישן הוא האיש הרע החדש, והכל כי לא יודעים להכין פה וודקה מרטיני כמו שצריך.

?מישהו הזמין פיג'לינג סאוור

(חגיגות הבוז'ולה (או- כאילו הגאטו נגרו לא קרה

שלום לכולם, אני גיא גיסר ולא חגגתי את חגיגות הבוז'ולה. לא נראית לי כל החגיגה המזוייפת הזו, והגיע הזמן להפסיק עם השטויות ולשתות משהו טעים באמת. די לצביעות. אם, במקרה, לא תשמעו ממני ב- 48 שעות הקרובות, אנא פנו למשטרה והודיעו כי נחטפתי בידי משטרת המחשבות של אנשי היין הישראלית, וברגעים אלו ממש מענים אותי ע"י שתיית אמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי בטמפרטורת החדר, בציר 1984.

מצטער לשבור את ההגמוניה השוררת סביב החגיגה השנתית, אך אני לא מבין, באמת לא מבין. כולם יודעים לומר שהבוז'ולה הוא יין צעיר. ממש תינוק. הבעיה היא שלעומת תינוק חמוד, וורדרד ומריח טלק, הבוז'ולה הוא תינוק מכוער, רעשן, נודניק, כזה שמשתין ישר לפרצוף של האורחים וצוחק. והם? ממשיכים להביט בו, לומר "איזה מתוק" תוך ניגוב הפנים ולספר לכולם איזה מאמי הוא.

יש שיאמרו כי "זוהי סיבה למסיבה", יביאו את "המצב" בארץ כאמתלה ויטענו בכל הזדמנות שאם אפשר לברוח לכמה שעות מהחרא שכולנו אוכלים ביומיום אז למה הלא. למה לא? כי זה יין דרעק. אם רוצים סיבה למסיבה אפשר למצוא בלי בעיה, ואני סתם שולף מהשרוול: עוד לא זרקו עלינו פצצת אטום, גשמי הברכה הגיעו ויוסי בניון שיחק למרות הפציעה.

?יאללה, שנשתה משהו נורמאלי ונשמח קצת

 אם חושבים על זה לעומק, הבוז'ולה הוא בסה"כ יין אדום שעוד לא סגור עם עצמו האם הוא רוצה להיות יין מבוגר או עוד עולל אלכוהולי מייבש פיות (יאיר גת יסכים איתי?). היחידים שנהנים מהחגיגות באמת הם היקבים המייצרים את כל ה"יינות הילולים" למיניהם, יבואני היין, בעלי המסעדות/חנויות יין/ברים ומעריצי גאטו נגרו אשר טרם הפנימו את העובדה שהוא הפסיק להיות יין יאפי שאמור לעמוד על המדף החדש מאיקאה.

בשנה הבאה אני מציע לארגן קונטרה לבוז'ולה: "חגיגות הוויסקי הלא מוצלח של השנה". בדיוק בשעה 24:00 נפתח כולנו את בקבוקי ה"אולד קליפר" הזוועתי, נמזוג לכוסות ונצעק בכל הכוח "סלאנג'יבה!!!". כל משתתף ישלם 25 ש"ח כניסה,  ובתמורה יקבל כוסית למילוי וויסקי חופשי-חופשי, ושקית הקאה- מה שבטוח . מעניין לברר מי מבין החוגגים אמש יהיה מוכן לכתת רגליו לפארטייה הזו. אף אחד אמרתם? אני מסכים.

?שנאה עיוורת לוויסקי רע ומצד שני הערצה עיוורת ליין רע. לא גזענות

ארכיון האלכוהול הגדול

ארבע שעות וחצי. ארבע שעות וחצי מזורגגות ישבתי מול מסך המחשב וחיפשתי את הכתבות הישנות שלי. בסופו של דבר, לאחר אין ספור מחיקות, טעויות, מסך תקוע, תסכולים, בעיטות בחתולה שאין לי וחצי קופסת סיגריות של עצבים, סיימתי את המשימה. .הצלחתי להעלות את הארכיון המלא של כתבות האלכוהול שלי מוואלה !

העמוד עם כל הקישורים אמור להופיע מצד ימין, ממש מתחת (או מעל?) ל"מי נגד מי". לכל העסק שם בצד קוראים "בלוגרול". אתם רואים? לאט לאט אני מצליח להבין מה הולך פה. ממש לאט

אם שמתם לב שפיספסתי משהו, טעויות, כפילויות, או כל בעיית ת"ש אחרת, נא לפנות אלי בשלושה העתקים למייל

מודה לכם פלוס, ולילה טוב

.גיסר

? בוקר אור

כשהולכים לישון בארבע בבוקר, הציפייה היא להתעורר בסביבות 12 בצהריים, לפקוח עיניים רבע שעה אחרי ולקום בדיוק באחת. הציפייה הזו התפוצצה לי בפנים הבוקר, כשבשמונה וחמישה התעוררתי מקול פיצוץ עז. חשבתי פיגוע, חשבתי קסאם, חשבתי קטיושה, וזה יפה שהצלחתי לחשוב שלוש שניות לאחר היקיצה המבהילה.

אחרי ששמתי לב שהפיצוצים מגיעים מכיוון התקרה, לבשתי את גופיית הסבא שלי ויצאתי מהדירה, לברר מי מפגיז אותי על הבוקר ולמה. החשש הגדול ביותר שלי התגשם: שיפוצניקים. ריצפה חדשה בדירה למעלה, קירות מקולפים, פטישי אוויר, מקדחים, ובעיקר יקיצה לא טבעית בעליל בבוקר עבורי.

חרף השאגות שלי, שנחסמו ע"י שיעול הבוקר הלח  במיוחד, הם המשיכו לעבוד ואני המשכתי להיות ער. אמרתי לעצמי-  נשב על המחשב, נעבוד קצת. אבל חייב משהו שיעיר אותי. קפה?

או, הנה מגיעים לפואנטה האלכוהולית של הסיפור (למרות שתודו שהאקספוזיציה היתה מרגשת ומעניינת מאוד, לא כך?).

לפני כמה שבועות העברתי הרצאה לעובדי מחלקת האלכוהול של ג'יימס ריצ'רדסון על וודקה. 2 ערבי אלכוהול ואוכל משובחים, היה תענוג. הם קיבלו- אם יורשה לי- קצת פרספקטיבה חדשה וכמה מיתוסים מנותצים על וודקה. אני קיבלתי כמה שקיבלתי פלוס בונוס- בקבוק וודקה שלא שכב אצלי במקרר עדיין- ואן גוך דאבל אספרסו.

למי שלא מכיר, ומדובר על 99.8% מהעם, מדובר בוודקה פרמיום הולנדית, מאוד טובה המייצרת משהו כמו 18 מותגים- ניחוחות, צבעים או איך שלא תקראו לזה. וודקה באמת מצוינת. השוס הגדול שלה, לטעמי, הוא הדאבל אספרסו. שברים של פולי קפה קלויים מושרים בוודקה לשלושה שבועות, מסוננים וממשיכים בתהליך הייצור הרגיל.

התוצאה מדהימה- וודקה שחורה (כנראה צבע מאכל, אל תתפסו אותי במילה), עם ארומה של אספרסו כפול בקפה השכונתי, אילוזיה של מתקתקות על הלשון, והשוס הגדול: בכל שוט יש כמות קפאין כפולה מבאספרסו אמיתי. תענוג אמיתי.

האכזבה הגדולה היא שלא ניתן למצוא אותה בארץ, אלא אם אתם גרים בדיוטי פרי בנתב"ג. 30$ לבקבוק וודקה פרמיום נשמע לי סביר לחלוטין, בהתחשב בעובדה שאחיותיה הפרמיומיות עולות אותו סדר גודל.

אפילוג:

התיישבתי מול המחשב, לגימה מהוודקה דאבל אספרסו, לגימה מהקפה בלי חלב, ציגרטת קאמל בין השפתיים ויאללה, היום מתחיל רשמית. השיפוצניקים ממשיכים לחפור מנהרות להברחת נשק למעלה, אני עם אזניות ומוסיקה בשביל הטשטוש. הבית רועד ואני איתו.

The horror, The horror …

ברמן, תביא לי טראמפ רדבול

 דונאלד טראמפ, המולטי מיליונר/מילארדר/טריליונר יפה הבלורית והתואר, החליט שנמאס לו. נמאס לבזבז את הכסף על נדל"ן, מטוסים, נשים יפות ותכשיטים מצועצעים. נמאס להיות מוכר כסלבריטאי מס' 1 של עשירי ארה"ב. נמאס להיות מזוהה עם תכניות ריאליטי דלוחות. הטראמפ החליט להמציא את עצמו מחדש, והודיע לעולם על השקת וודקה חדשה הקרויה על שמו- Trump Vodka.

הוודקה החדשה נכנסה לקטגוריית ה"אולטרה פרמיום וודקה", דהיינו כזו השוכנת לצד הגריי גוס, אבסולוט לוול, סטוליצ'ניה עלית ועוד רבות, טובות ויקרות.

מה הופך אותה לאולטרה פרמיום (חוץ מהשם "טראמפ")? לא יודע. אולי המחיר הגבוה, שנושק ל- 40$ הבקבוק בארה"ב.  בכל התאורים וההודעות לעיתונות שהוציאו אנשי השיווק של הוודקה החדשה לא נכתבה ולו מילה אחת על האיכות עצמה. "טראמפ סופר-פרמיום וודקה היא רעיון דגול" נכתב, ואף הוסיפו כי "קטגוריית הוודקה סופר פרמיום היא המקום בו מיטב מותגי האלכוהול האופנתיים מתחרים. זהו המקום לטראמפ וודקה".

מה אומר ומה אגיד- אותי זה שיכנע. אם טראמפ אומר זה בטח נכון, וככל הנראה אין שום טעם להתווכח על איכות, טעם, ארומות ושטויות כאלה. העיקר שדונאלד אמר שזו וודקה אופנתית.

אני אשאר בינתיים עם הוודקה הפולנית שלי, זו שיצאה לעולם לפני שהטראמפ למד להגיד "אתה מפוטר". מי שטעם ויוכל להסביר מה כ"כ פרמיום בה, אני אודה לו מראש.

 

טראמפ, אגב, אינו הסלב הראשון שחשב על הרעיון לנצל את שמו ולהוציא מותג אלכוהולי. הרבה לפניו היה זה ווילי נלסון, שנתן את הסכמתו (וקיבל בתמורה חופן    ירקרקים וכמה אחוזים טובים) לייצר בורבון בשם "אולד וויסקי ריבר", ע"ש שיר שנלסון כתב, וכמובן הקומיקאי אד מק'מאהן, הסייד-קיק האלמותי של  ג'וני קארסון הי"ד, שהוציא לפני כמה שנים וודקה על שמו.

ברשותכם, אני אתעלם מהגויים המשוקצים, ואמתין לבקבוק האלכוהול הראשון של הסלב הציוני. "ג'קי מקייטן מח'יה ספיישל אדישן " נשמע לי אחלה.

מקופלת מקופלת- עד הפירור האחרון

"העליתי את הצעת החוק הזו בכוונה בצורה שתעורר מחלוקת כדי למשוך את תשומת הלב הציבורית".

ח"כ רוחמה אברהם, 6.11.06

בסופו של דבר היא התקפלה.

שאגות הצהלה והשמחה לאיד של שלל שיכורי הנצחון על ביטול חוק הברים המוזר, נבלע הציטוט הנ"ל בים המילים שזרמו לאחרונה בנושא. הייתכן שחברת כנסת מכובדת מעלה הצעת חוק בשביל הכיף? בזבוז כספי ציבור, הצבעה טרומית ומיני פרוצדורות ביורוקרטיות, כותרות בתקשורת – הכל כדי למשוך את תשומת הלב הציבורית ולקבל עוד שלושה אזכורים בעיתון, חמישה אייטמים באתרי האינטרנט ודיון ציבורי ברשת ב'. ושום מילה על אגרסקו וטיסות חינם לחו"ל.
בושה לכנסת, בושה לדמוקריה הישראלית, בושה לעיר הולדתי, ראשל"צ, שהוציאה מתוכה נציגת ציבור כרוחמה אברהם. כאחרונת הבסטיונרים בשוק הפרלמנטרי היא נובחת ונובחת, מחכה שמישהו יתייחס, ורק מקווה שהוא ילטף את ראשה ולא יבעט בו בחוזקה. נותר רק להתפלל שההצעה, הרעיון, היישום והדיונים הקשורים לנושא ההזוי והמיותר הזה ייקברו סופית במעמקי הניירת במליאת הכנסת ושלא יראו אור פלורסנט.

שלא נדע עוד צער.