לא מזמן התברר לי שאני יכול, כמו כל בעל בלוג בוורדפרס, לראות נתונים שונים ומשונים על מי שנכנסו לבלוג ביום מסוים. כמעט 9,000 כניסות בחודשיים זה פחות או יותר 8,800 יותר ממה שציפיתי (האמת), ומעניין לדעת מאיזה אתר אינטרנט הם הגיעו, פילוח לפי שעות, לאיזה מהלינקים שבצדי הבלוג נכנסים, כמה לחצו עליהם ועוד פרטי מידע חשובים יותר וחשובים פחות.
מכל החידושים הללו התחברתי בעיקר לאופציה הנותנת אפשרות לראות כמה גולשים הגיעו לבלוג אחרי חיפוש כלשהו בגוגל, ומה בדיוק הם חיפשו שם. סוג של חיטוט בחיים פרטיים של גולשים אלמונים, אני יודע, אך בכל זאת זה נחמד ומעניין. התחלתי לעקוב אחרי החיפושים השונים, ולאט-לאט עלתה בי שאלה מהותית וקיומית כאחד: הייתכן כי חלק גדול מעם ישראל מטומטם, או שמא גוגל הוא מנוע חיפוש לא איי-איי-איי. קבלו ספויילר לתשובה: שתי התשובות, במובנים רבים מדי, נכונה.
חיפושים על השם שלי ושמות של מותגי אלכוהול שונים מהווים את הרוב. זה בסדר, למרות שטרם הבנתי מדוע הפוסט השישי שכתבתי- ג'יימס בונד ומעלליו בתל אביב – זוכה להיות מס' 4 בגוגל כשמכניסים את מילות החיפוש "מרטיני ביאנקו". ניחא, יש קשר לאלכוהול וזה בסדר גמור.
אבל מה, משום מקום נערכים חיפושים הזויים ולא אלכוהוליים בעליל, ומסיבה כלשהי מגיעים אלי לבלוג. דוגמאות לא חסר: אם תקישו "מרי קריסמס" בגוגל, תתפלאו לגלות שהפוסט האידיוטי על עצות למתנות מקוריות לקריסמס, קיבל את המקום הראשון והשני. הייתי משוכנע שבישראל יהיו מספיק מקורות מידע על הברכה הנוצרית המסורתית, אולי אתר של עדי יהוה הישראליים (או לפחות נאצות של צעירי חב"ד). נייט, פוסט על מקל גולף שמוזג וודקה קפואה הוא זה שעושה לסנטה קלאוס כבוד. שוין.
עוד חיפוש מוזר, שלקח לי קצת זמן להבין את הקשר לבלוג, הוא "נציב תלונות הציבור". קודם כל נבהלתי, מפני שאני חושש לקשור את עצמי לנציבים של תלונות ציבוריות. חקר מעמיק בן תשע שניות העלה את הסיבה: אחד הטאגים (אני לא מקליד את השם באנגלית כי הטקסט יתהפך) שבבלוג הוא נציב תלונות הציבור, ובו הפוסט על ארדנברג ומעריב וזה על הבוז'ולה. גם כאן, מצמרר לדעת שאייטם קטנטן על וויסקי עם טעויות כתיב נכנס לרשימת החיפוש של אחד מהמוסדות הציבוריים החשובים ביותר. שוין מס' 2.
אך מעל כולם, בהפרש ניכר, ניצבות זקופות וגאות צמד המילים המכבבות על הצג האישי שלי יום-יום : "בחורות ארומות". יותר מדי אנשים בישראל, אני אסתכן ואכתוב בני נוער, משוכנעים שאם יחפשו בגוגל בחורות ארומות, התוצאות יהיו לא פחות מבר רפאלי וחברותיה בשיזוף טופלס בחוף הצוק. אפעס, מה שהם מקבלים, בין השאר, זה את הבלוג שלי, את הבלוג של יאיר גת ואת אתר היין של ישראל. מדוע ולמה? או. אם יש ציפייה שיאיר גת, ישראל פרקר ואנוכי פצחנו בקריירה חדשה והעלינו גלריות עם קצת ציצקעס, אז אכזבה ממתינה לכם. מה לעשות שגוגל, עם כל החיובי שבו, לא בורר יותר מדי וחלק מהאתרים שהוא נותן כתשובות מכילים את המילים שהוקלדו בחיפוש ללא כל קשר ביניהן. וכך, אם מישהו כתב מאמר אקדמאי מסעיר המכיל את המילה "בחורות", כשבסופו הוא מסביר את ה"ארומות" שיש באמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי, הוא ייכנס לרשימת החיסול של גוגל כשיוזכר לצד אתרים אקדמאיים אחרים כגון ג'יידייט, המרכז לאומנות הפיתוי ואתר נערות הליווי של ישראל. וגר זאב עם כבש.
מה שמטריד יותר מכל הוא עצם העובדה שבישראל של שנות האלפיים, קם לו דור שזה מה שהוא עושה בזמנו הפנוי. הכוונה אינה לעצם החיפוש תמונות של בחורות ערומות, זה מקובל ולעתים אף רצוי, אבל ילד שמחפש בגוגל "בחורות ארומות" מראה נחיתות אינטלקטואלית שקשה יהיה להתגבר עליה. לא נותר לי אלא לקוות שבבגרות בלשון יעלו על זה.
ולחשוב שילד כזה, שמחפש בחורות ערומות באינטרנט, נכנס בסופו של דבר לאתרים המשבחים ומהללים שתיית אלכוהול. אם זה לא מתכון לרוצח פוטנציאלי, אל תקראו לי.
נב. אם כבר בפרטים טכניים עסקינן, אולי מישהו יוכל להסביר לי, אחת ולתמיד, איך אני מוסיף את השעה והתאריך לכל פוסט שאני מעלה? אצל יאיר וליאור זה מופיע ורק אני מסתבך עם זה… תודה מראש ושבת שלום.
לשבת, לשתות ולשכוח 