מאה ימי חסד על הבר

.מאה ימי חסד, זה הכל
לראש ממשלה נותנים, לרמטכ"ל נותנים, לראש עירייה נותנים. פאק, אפילו למאמן כדורגל נותנים. מאה ימי חסד. לא הוגן לשפוט תפקוד של מערכת- תהיה אשר תהיה- כשהיא חדשה, טריה ולא מאורגנת ומסודרת במלוא מאת האחוזים. אפשר לעשות כן, אך התוצאות יהיו לא רלוונטיות בהתחשב בעובדה ששינויים רבים חלים במהלך תקופת ההקמה.

מדוע בביקורת מסעדות, ביקורת בר או ביקורת בית קפה החוק לא תקף? יכול להיות שדינו של מאמן כדורגל טרי שונה מדינו של בעלים של מסעדה חדשה? כנראה שכן, ומאוד חורה לי שכך המצב. צריך להיות איזשהו קוד אתי למבקר בכל הנוגע לעסקי המסעדנות, מכיוון שהמצב הנוכחי הוא כפירצה לגנב ונותן אפשרות לכל בעל טור ביקורת להשתלח ולבוא בטענות- מוצדקות או לא- למסעדה שנפתחה שבועיים קודם לכן או לבר בסופ"ש הראשון לחייו.
מדוע מבקרים מכובדים (השמות המלאים שמורים במערכת), ממשיכים לעשות כן? כי זה קל, מאוד קל. כדי למלא 500 מילה על ביקורת צריכים למצוא משהו פיקנטי, קצת מענייו ששונה מהחוויה שהלקוח הרגיל מכיר. ומה יותר קל מאשר לבוא בטענות על כך שהמנה יצאה מהמטבח באיחור, הבר היה איטי מאוד והמלצרית לא ידעה את כל התפריט בע"פ
אם מדובר במקום עם פז"מ של שלושה חודשים (פלוס-מינוס מאה ימים) אין בעיה. שלושה חודשים הם מספיק זמן כדי ליישר קו עם כל צוות העובדים, לגרום לבר לעבוד עם המטבח שיעבוד עם המלצריות שיידעו מה מכילה כל מנה. היה ולאחר שלושה חודשים המקום לא השכיל לעשות כן- התכוננו להרבה דם כי הסכינים הושחזו והמקלדת שוצפת ארס מהודק היטב, ובצדק. על חוסר מקצועיות משלמים, גם אם הביקורת רעה, מוגזמת, משתלחת ומרושעת, זה המקצוע ואלה החיים. מי שלא יודע להתמודד עם ביקורת, שלא יקים עסק.
ועדיין, המקומות החדשים, שסובלים מחבלי לידה לא קלים במדינה כמו שלנו, חובה עלינו לתת להם אוויר בתחילת הדרך גם אם הביקורת לא תכלול סופרלטיבים משגעים ואנלוגיות ספרותיות. אולי מעז ייצא מתוק ונזכה, סוף סוף, למקום שהפיק לקחים ולמד מהטעויות ושבאמת שווה לשבת בו. או שכן או שלא, את הסיכוי להיות כזה חייבים לתת.
זה הקו המנחה שלי בתפקידי החדש יחסית, מבקר הברים של וואלה!. גם אם יש לי רצון מאוד גדול לבקר בבר המצליח החדש שפתחו הבעלים של הבר המצליח שנסגר, אני אזדיין בסבלנות עוד כמה שבועות. אותי לימדו להיות חכם, לא רק צודק. מצד אחד, אולי "מבקרי החצר", אותם מבקרים שמקבלים הזמנות ממשרד יח"צ הכולל הזמנה לארוחה זוגית ע"ח הבית לא יסכימו עם הגישה הזו; מצד שני, כל קשר בינם ובין ביקורת אובייקטיבית, מקצועית, אמיתית וכנה הוא מקרי בהחלט.

 

לפוסט זה מצורף פוסטר של הרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל

 

מודעות פרסומת
Published in: on פברואר 19, 2007 at 2:02  Comments (7)  

? מודה ועוזב ירוחם

נו, אז כמו בכמה מקרים בעבר, שוב יצאתי טמבל. בפוסט "קוניאק סאוור לעשירון העליון" כתבתי את הפיסקה הבאה: "וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג’ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS."

והנה, אמש התברר לי כי הניחוש שלי אמנם היה מקורי וחביב, אך מוטעה ואולי אף מטעה במהותו. ההנסי שייך ללואי-ויטון, תאגיד הכולל בתוכו אלכוהול, בשמים ועוד כמה חפצים אחרים, וכמה אחוזים ממנו נרכשו ע"י תאגיד דיאג'ו המדובר. ההנסי אכן משווק ע"י דיאג'ו, אך רק במס' קטן של מדינות בעולם, ובכל מקרה עניין העברת הייבוא בישראל ליבואנית המקומית (שאת שמה אינני יכול לכתוב פה כי כל השורה תתהפך, והוא מוזכר בפיסקה המצוטטת הנ"ל בסימון ארבע אותיות לועזיות…) אינו עומד כלל על הפרק, וככל הנראה גם לא יעמוד בעתיד. ההנסי שייך לחברת י.ד. עסקים, וכמו הרבה מותגים מצוינים שיש ברשותם- טולמור דיו, ג'ים בים, סקיי, בלוודר, פטרון, אוורנה, קוואנטרו, דום פריניון ועוד רבים וטובים- הוא נשאר בבית החם והאוהב.
אז הנה, התנצלות רשמית, כנראה שבאמת קוראים את הבלוג הזה, אה? ולא רק קוראים, אלא אפילו מתייחסים ברצינות למה שכתוב פה! יה אללה, איזו אחריות פתאום, אני מרגיש כמו ג'ורג' דאבל יו רק עם אייקיו.

בינתיים, עד שתחליטו אם בזכות ההודאה אני אעזב בירוחם, עיינו קצת באתר של י.ד. :
http://www.yd1986.com/products.htm

... יבוא יום וזה יהיה הקפה של הבוקר שלי

Published in: on פברואר 8, 2007 at 4:55  Comments (1)  

החמישייה הקאמרית

מעין משחק חדש-ישן מסתובב בין הבלוגים השונים, ובו כל אחד כותב חמש עובדות מפתיעות שלא ידעו עליו קודם לכן. מכיוון שחובב קונספירציות אנוכי, אין לי שום ספק שהמשחק נועד להגדיל את הכניסות לבלוגים ולתת לבעליהן הרגשה של "הנה, קוראים ואוהבים אותי!!!". טוב מאוד, ככה עושים פרסומת בחיים
אז אתמול מיסייה יאיר גת הזמין אותי, ולמרות הדז'ה-וו לריקוד מעגל בכיתה ה' (יאיר, מזמינים בנות, לא בנים!!!) החלטתי להביא את רשימת המילניום.
יאללה מתחילים:

א.  בשנת 1996 הייתי בצום משך חודשיים וחצי. מה- 9.9 עד ה- 24.11 אותה שנה לא הכנסתי שום מזון מוצק לפה, וזאת כהכנה לניתוח במעיים שעברתי בשל מחלת קרוהן שיש לי. חודשיים וחצי של נוזלים לא אלכוהוליים ולא מוגזים בלבד: תה, קפה (בלי חלב), מרק עוף צח, ג'לי בטעם משמש, מיץ תפוחים צלול ואבקה מעורבבת במים שמכניסה לגוף קלוריות. הגעתי למצב שהצלעות שלי בלטו, ירדתי 24 ק"ג, אבל הניתוח עבר בהצלחה (חמסה חמסה חמסה). הצלקת על הבטן היא הזכרון העמום מאותה תקופה

ב. הפעם הראשונה- והיחידה- שהקאתי מאלכוהול היתה לפני חצי שנה. אני הייתי בערב של פינלנדיה ובקס, הברמן הזמין אותי לכמה שוטים של וויסקי, לקוח בצד השני של הבר הזמין אותי לשוט עראק, הפסדתי בהתערבות עם בעל הבית ונאלצתי להוריד שוט של קירסאו כחול ובדרך הביתה שתיתי פאנטה כי הייתי צמא, וכשדרגתי בדירה עפתי לשירותים והכרתי את האסלה מקרוב. קרוב מדי.

ג. האהבה להפועל תל אביב התחילה, ממש במקרה, בשנת 1984. עד אז ידעתי, כמו כל עם ישראל, שיש קבוצת כדורסל אחת בארץ- מכבי (אוי לבושה, אפילו יש תמונה שלי עם חולצה ועליה הסגל של מכבי עם גביע אירופה של 81'). באותו ערב היה דרבי ביד אליהו, ובסיומו ראיתי ששחקן שחור עם גופיה אדומה מרים ידיים בסיום המשחק וקופץ משמחה (ווילי סימס, הי"ד).   !!! ידיים למעלה

שאלתי את אבא מי זו הקבוצה הזו, הוא אמר הפועל תל-אביב, שאלתי מה זה, הוא הסביר, וזהו. מאותו יום אני אדום. משך שנים הייתי אוהד הפועל כדורסל ובית"ר י-ם כדורגל, עד ה- 2.5.98, משחק השרוכים הידוע לשימצה, שהרגשתי שאיני יכול עוד ועברתי את הגשר לאדומים גם בכדורגל

ד. לפני חמש שנים ישב אצלי על הבר גדול העבריינים-לכאורה כמובן- בישראל (מפאת חשש לחיי לא אזכיר את שמו, אציין רק כי שמו הפרטי מתחיל ב-ז', נגמר ב- ב' ובאמצע יש א') עם פמלייה של שני שומרי ראש, כמה חברים וכמה בחורות יפות מראה. לא ידעתי מי האיש ומה פועלו, רק שמתי לב שבעל הבית, המלצתריות והטבחים עפו כל אחד לפינה אחרת בשקשוקים. מזגתי לפמלייה הרבה יותר מדי הנסי אקס.או. עם קרח, ואחרי קצת דיבורים וצחוקים, פניתי לאיש והאגדה ואמרתי "תגיד לי, יה בן זונה, למה להרוס קוניאק טוב עם קרח? לא חבל?". דממת אלחוט כבשה את האוויר, בעל הבית הסתכל עלי במבט של רחמים (אם היה יכול היה מצטלב לזכרי באותו רגע), שומרי הראש נכנסו להיכון, ורק אני מחייך ומבסוט מהסחבקייה שנוצרה. אדון ז' אמר לי להתקרב אליו. התקרבתי. הוא אמר לי בלחש "אף אחד לא קורא לי בן זונה, אבל אתה- אתה בסדר אתה. תמזוג לעצמך כוסית ובוא נעשה לחיים". מזגתי, עשינו לחיים והכל המשיך להיות מגניב.
אחרי שהלכו, נערכה מעין ישיבת צוות מאולתר, ובה הסבירו לברמן הדביל מול מי הוא עמד ולמי הוא קרא בן זונה.
בירכתי הגומל.

ה. קיבלתי איומים על חיי בעקבות כמה כתבות בוואלה!. הראשונה היתה לאחר "הבנות הנכונות", כתבה מיוני 2003 העוסקת בבחורות ואלכוהול. אני באתי לפרגן, כנראה הובנתי לא נכון ע"י כמה אנשים, והגיע אלי מייל אנונימי ובו עצה: "אנחנו יודעים איפה אתה גר (בציון שם הישוב, הרחוב ומס' הדירה), אנחנו יודעים באיזה רכב אתה נוהג (בציון הדגם ומס' לוחית הרישוי). מחר, לפני שאתה נכנס לאוטו, כדאי לך לבדוק טוב-טוב מתחת למנוע, יש לך הפתעה"
כמובן שהתייחסתי לעניין כבדיחה לא מוצלחת של מישהו והמשכתי בחיי. למחרת הגעתי לאוטו, שמתי את המפתחות בסוויץ' ולא יכולתי להתניע, צמרמורות היכו בי ורעידות הגוף שלי הורגשו עד חופי סרי-לנקה. יצאתי מהאוטו, התכופפתי, הסתכלתי מתחת בלי לדעת מה אני מחפש וכשלא ראיתי שום מכשיר עם נורית אדומה מהבהבת שעושה תיק-תק, החלטתי להתניע ויהי מה.
לא קרה כלום, אבל התקף הלב הראשון שלי עלול היה להתרחש באותו הרגע.

זה שלי. מכיוון שאין יותר מדי בלוגרים שלא קיבלו את מכתב השרשרת האינטראקטיבי הזה, אני מזמין את אתי, ואת צ'ינסקי , בתקווה שהוא חי וקיים ויביא חמש עובדות מעופשות.

Published in: on פברואר 5, 2007 at 15:13  Comments (7)  

ט"ו בשבט הגיע, חג לוויסקי מאלט

חודש כבר כבר באמצע, ולכבודו החלטנו להקדיש את מגזין הוויסקי הישראלי החדש, לוויסקי המשובח ביותר שמיוצר כיום- וויסקי סקוטי מאלט- ולאזורים מהם הוא מגיע.
כידוע, המאלטים הסקוטיים מיוצרים בחלקים שונים בסקוטלנד, כאשר כל אזור מקרין על הוויסקי בצורה שונה וגורם לו להשתייך ל"משפחת המאלטים" של אותה אזור. לכל מי שמכיר את הנושא זה נשמע הגיוני וברור, אך כשחושבים על זה, אין שום סיבה הגיונית לכך שמאלט המגיע מדרום סקוטלנד לא יהיה מתקתק ופירותי, כמו שאין סיבה לכך שמאלט מההיילנדס הצפוניים לא יהיה כבד, מעושן וחזק. אז מדוע עדיין השיוך הגיאוגרפי ממשיך? נו, אתם מוזמנים להקליק, להיכנס למגזין ולקרוא

ששת המאלטים הקלאסיים

השוס הגדול של המגזין, הפעם, בנוסף לתכנים ולחידון החודשי (בקבוק רויאל לוכנאגר מתנה לא הולך ברגל), הוא ארוחת הוויסקי הטובה והמשתלמת ביותר שנערכה בארץ, לטעמי לפחות. "מסע טעימות בסקוטלנד", שישה מאלטים עם שש מנות מיוחדות ומותאמות לכל וויסקי, אמנם ללא פירות יבשים אך מנות כמו שרימפס בזעפרן, פטה כבד, ריזוטו פטריות ומדליוני פילה בקר ימסמסו את תחושת העצבות. מרשימת הוויסקים אפשר להבין עד כמה שווה העניין: רויאל לוכנאגר 12, גלקינצ'י 10, גלן אלגין 12, קליינליש 14, טאליסקר 10 וכמובן, היהלום שבכתר: לגבולין 16.
הארוחה תיערך בחדר הפרטי של מסעדת "קימל", והמחיר (למען הסר ספק, אין לי אחוזים בהכנסות…) שערורייתי ביחס למה שמקבלים: 177 ש"ח בלבד.
האמת היא שכל חובב וויסקי שלא נרשם יכול לקעקע לעצמו על המצח "פראייר" בצבע אדום-כחול זוהר. שווה ביותר, נא לא לפספס!

Published in: on פברואר 4, 2007 at 12:45  Comments (3)  

קוניאק סאוור לעשירון העליון

עולם האלכוהול עומד בפני חלוקה ברורה לשני מחנות גדולים: דיאג'ו מול פרנו ריקאר, כשפה ושם מבליחות חברות קטנות יותר (בראון פורמן ודומיה). אם החלוקה הזו טובה לנו או לא ימים יגידו. נדמה לי שבסופו של דבר הצרכן ירוויח מותגים גדולים וטובים במחיר זול הרבה יותר, אבל אולי אני טועה.
בגלל כל התהפוכות בעולם הזה, הקניות הגדולות של התאגידים ומותגים שעוברים מתאגיד אחד למשנהו, יבואניות האלכוהול הישראליות עומדות, אולי, בפני מהפיכה לא קטנה, וככל הנראה יעמדו בארץ שני כוחות גדולים- קוקה קולה, נציגת דיאג'ו, מול טמפו, נציגת פרנו-ריקאר. לא כל מותגי האלכוהול השייכים לתאגיד-האב שייכים בהכרח ליבואן הישראלי, עקב הסכמים קודמים של יבואנים קטנים יותר עם הבחרות בחו"ל. דוגמאות לכך לא חסר: טקילה קוורבו מיובא ע"י חברת י. כספי אך שייכת לדיאג'ו, סטליצ'ניה מיובאת ע"י החברה הסקוטית אך שייכת לפרנו-ריקאר, והרשימה ארוכה.

ככה, ילדים, שתו פעם קוניאק

במאבק על הייבוא לישראל, היבואניות המקומיות צריכות, כך נראה, להראות נתונים מרשימים לבוסים הגדולים בחו"ל. אני מקווה שזו באמת הסיבה, אחרת אני באמת לא מבין מה עומד מאחורי סדנאות טעימת הקוניאק הנסי. למראית עין מדובר ביוזמה נפלאה, כזו העוזרת לאזרח התמים להכיר את הקוניאק, לא להיבהל ממנו ואפילו- רחמנא ליצלן- לשתות אותו בצ'ייסרים וקוטיילים. איזו פראות!
אז כנראה שהעניין לא כל כך תמים, וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג'ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS.

...וזה מה שיקרה למי ששותה קוניאק בשוט
אז מה עושים? מרימים כמה סדנאות, הרבה פרסום, שיווק וייחצון של הארועים, מועכים קצת נענע, מערבבים עם סוכר ומנערים בשייקר עם קוניאק ומראים לחבר'ה בחו"ל שהנה- אנחנו משקיעים במותג. איפה הם היו עד היום, מה קרה שפתאום נזכרו בהנסי? לא ברור. יותר מזה, וכתבו את זה קודם, לפני, זה לא משנה: מה עם המחירים? רוצים שאני אשתה קוקטיילים של קוניאק? תענוג, אין בעיה, רק תורידו את המחיר האסטרונומי לרמה שאני אוכל להנות ממנו בלי להתקשר למנהל הבנק שייתן אישור להזמין עוד שוט. עד אז, אני נשאר עם הוודקה.

אבל כנראה שזה לא משנה מה קורה בשטח והאם סקאלת המכירות עלתה או לא- הנה גם רמי מרטן התעוררו, ותחרות קוקטיילים חדשה יוצאת לדרך. פרסים של אלפי יורו, מאות ברמנים מכל העולם, והכל כדי לראות איך קוניאק ששכב בחבית עשר שנים מתערבב טוב עם מיץ קראנברי, עלי מרווה ודובדבנים כתושים.

.עולם הקוניאק באמת בצרות

Published in: on פברואר 1, 2007 at 13:59  Comments (5)