מאה ימי חסד על הבר

.מאה ימי חסד, זה הכל
לראש ממשלה נותנים, לרמטכ"ל נותנים, לראש עירייה נותנים. פאק, אפילו למאמן כדורגל נותנים. מאה ימי חסד. לא הוגן לשפוט תפקוד של מערכת- תהיה אשר תהיה- כשהיא חדשה, טריה ולא מאורגנת ומסודרת במלוא מאת האחוזים. אפשר לעשות כן, אך התוצאות יהיו לא רלוונטיות בהתחשב בעובדה ששינויים רבים חלים במהלך תקופת ההקמה.

מדוע בביקורת מסעדות, ביקורת בר או ביקורת בית קפה החוק לא תקף? יכול להיות שדינו של מאמן כדורגל טרי שונה מדינו של בעלים של מסעדה חדשה? כנראה שכן, ומאוד חורה לי שכך המצב. צריך להיות איזשהו קוד אתי למבקר בכל הנוגע לעסקי המסעדנות, מכיוון שהמצב הנוכחי הוא כפירצה לגנב ונותן אפשרות לכל בעל טור ביקורת להשתלח ולבוא בטענות- מוצדקות או לא- למסעדה שנפתחה שבועיים קודם לכן או לבר בסופ"ש הראשון לחייו.
מדוע מבקרים מכובדים (השמות המלאים שמורים במערכת), ממשיכים לעשות כן? כי זה קל, מאוד קל. כדי למלא 500 מילה על ביקורת צריכים למצוא משהו פיקנטי, קצת מענייו ששונה מהחוויה שהלקוח הרגיל מכיר. ומה יותר קל מאשר לבוא בטענות על כך שהמנה יצאה מהמטבח באיחור, הבר היה איטי מאוד והמלצרית לא ידעה את כל התפריט בע"פ
אם מדובר במקום עם פז"מ של שלושה חודשים (פלוס-מינוס מאה ימים) אין בעיה. שלושה חודשים הם מספיק זמן כדי ליישר קו עם כל צוות העובדים, לגרום לבר לעבוד עם המטבח שיעבוד עם המלצריות שיידעו מה מכילה כל מנה. היה ולאחר שלושה חודשים המקום לא השכיל לעשות כן- התכוננו להרבה דם כי הסכינים הושחזו והמקלדת שוצפת ארס מהודק היטב, ובצדק. על חוסר מקצועיות משלמים, גם אם הביקורת רעה, מוגזמת, משתלחת ומרושעת, זה המקצוע ואלה החיים. מי שלא יודע להתמודד עם ביקורת, שלא יקים עסק.
ועדיין, המקומות החדשים, שסובלים מחבלי לידה לא קלים במדינה כמו שלנו, חובה עלינו לתת להם אוויר בתחילת הדרך גם אם הביקורת לא תכלול סופרלטיבים משגעים ואנלוגיות ספרותיות. אולי מעז ייצא מתוק ונזכה, סוף סוף, למקום שהפיק לקחים ולמד מהטעויות ושבאמת שווה לשבת בו. או שכן או שלא, את הסיכוי להיות כזה חייבים לתת.
זה הקו המנחה שלי בתפקידי החדש יחסית, מבקר הברים של וואלה!. גם אם יש לי רצון מאוד גדול לבקר בבר המצליח החדש שפתחו הבעלים של הבר המצליח שנסגר, אני אזדיין בסבלנות עוד כמה שבועות. אותי לימדו להיות חכם, לא רק צודק. מצד אחד, אולי "מבקרי החצר", אותם מבקרים שמקבלים הזמנות ממשרד יח"צ הכולל הזמנה לארוחה זוגית ע"ח הבית לא יסכימו עם הגישה הזו; מצד שני, כל קשר בינם ובין ביקורת אובייקטיבית, מקצועית, אמיתית וכנה הוא מקרי בהחלט.

 

לפוסט זה מצורף פוסטר של הרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל

 

מודעות פרסומת
Published in: on פברואר 19, 2007 at 2:02  Comments (7)  

The URI to TrackBack this entry is: https://gisser.wordpress.com/2007/02/19/hesed/trackback/

RSS feed for comments on this post.

7 תגובותכתיבת תגובה

  1. יצא לי לכתוב ביקורת על מסעדה שביקרתי בה שבועיים אחרי שנפתחה. היתה שם בעיה והיא לא היתה רק בשירות הלא-זריז או במנות שלא יצאו מהמטבח בזמן. בנאדם רוצה לפתוח מקום ולקבל את הכסף שלי? שיתאמן על יבש, שיכריז על חודש הרצה, אני לא יודע מה. אבל אם הוא לוקח ממני כסף, שייתן תמורה.
    כשאתה אומר שאתה הולך לתת שלושה חודשים גרייס לברים, מה שאתה בעצם אומר זה "אל תיכנסו לשם, כי חבל על הכסף שלכם".

  2. .וינסטון
    עיוותת קצת את המסקנה שלי. בחודש הרצה לא לוקחים ממך כסף? לוקחים גם לוקחים.
    אני מפריד בין לקוח רגיל למבקר כי אין מה לעשות- למילה הכתובה יש כוח. בעיני אין שום טעם בביקורת על מקום חדש מכיוון שהיא עלולה להיות לא רלוונטית שבועיים מאוחר יותר. הלקוח הרגיל- שיבחר אם לבלות במקום החדש, ואם הוא לא ייהנה, רצוי שיספר לחבריו ומכריו שלא נהנה במקום. גם זו ביקורת.
    בעיני, אין שום הבדל בין ביקורת למקום בהרצה ובין ביקורת בתקופה הראשונה של המקום. אני כתבתי שלושה חודשים, אתה יכול לכתוב חודש וההיא תכתוב חצי שנה. 100 יום זו תקופה מספיק ארוכה כדי לתקן ולעבור על הפגמים ולהראות לכולם את ההיצע האמיתי שלך

  3. אתה צודק, ראוי לתת למקום תקופה מסוימת להתאפס לפני שכותבים בקורת, אבל זה חייב להיות דו צדדי. מקום שמודע לכך שהוא לא מסוגל בינתיים לספק מאה אחוז שירות חייב להביא את זה לידי ביטוי במחיר. אם הרצה אז עד הסוף, ולמרבה הצער כמעט לא רואים את זה במקומות חדשים שנפתחים, שלא מהססים לגבות הרבה מאוד כסף על שירות דפוק ותפריט שלא סגור על עצמו עד הסוף.

    בכל מקרה, העקרון ראוי, שלא לומר אצילי. (:
    ותתחדש על הג'וב הלא כל כך חדש.

  4. במדינות מתוקנות היית מגיע למקום לפחות שלוש פעמים לפני שהיית פותח קובץ חדש על שמו. במדינת הגמדים, לא פשוט לקבל החזר הוצאות על ביקור אחד וכולם מכירים את כולם כך שעל רוב הביקורות אי אפשר ממש לסמוך. על הרקע הזה מאה ימים נשמע לי כמו סידור הוגן לגמרי. בהצלחה

  5. שאלה שאינה קשורה לפוסט הנוכחי:

    האם נכונה הטענה כי בקבוקי ליטר של ג'וני הנמכרים בחנויות השונות הינם בהכרח מוברחים/תכולתם מעוררת חשד עקב בעיות יבוא הקשורות למכס, או שמא עוד קלישאה?

  6. 100 ימי חסד זה דבר נפלא, בייחוד אם אתה זה שמשלם את המשכורת בבר.
    לי בתור אדם שנכנס לפאב, ולא בהכרח יודע אם הוא חדש או לא, זה לא משנה- אם לא נהניתי אני לא בהכרח יודע שזה בגלל שהמקום פתוח חודש- אגב, שימו לב לאינפלציית הברים באזור צפון בן יהודה- דיזנגוף…
    לצערי, הבעיה היא לא תמיד בברים, אלא לפעמים במבקרים, שכמו שציינת בפוסט וכמו שציין יאיר בתגובה, מגיעים פעם אחת, מצפים ליחס של מלכים, מכל דבר עושים פיל ולפעמים מפילים עסק שיכול להיות עובד יותר משלושה חודשים.
    לאחרונה יצא לי להיתקל בביקורות לא מחמיאות, אפשר לומר משפילות על מסעדה חדשה שנפתחה ברמת החייל, שעם הביקורות הללו, אני מסכים ללא צל של ספק ואני יודע שהן משפיעות על הציבור שמדיר רגליו מן המסעדה המדוברת, אבל בין לתת ביקורת בונה על טיב השירות והאוכל לבין לקטול ברמה אישית את בעל הבית במטרה לגרום לעסק הפסדים יש כנראה חבל דק, ולצערי לא כולם מבינים או רוצים להבין את כח המילה הכתובה.
    שבת שלום.

  7. גיסר, לגבי מה שכתבת על אבסולוט…

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3371624,00.html


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: