כמעט שנתיים חלפו עברו להן מאז הפוסט האחרון. שנתיים שלא נגעתי בבלוג הזה, ואין לי מושג למה. אולי קצת נמאס, אולי הרגשתי שמיציתי קצת את הנושא, ואולי בשל העובדה שכתבתי בכמה וכמה מקומות, ולא הרגשתי צורך עמוק ואמיתי להיכנס לכאן ולהמשיך את המיני-פרוייקט שהתחלתי בו. אולי.
כך או כך, זה נגמר. ההתעלמות, זאת אומרת. התגעגעתי לכתוב על בסיס קבוע במקום בו אין חוקים ואין מצוות, מה שבא לכתוב עליו מקבל את המקום, וזוהי פלטפורמה לא רעה בכלל לשוב ולמצוא נושאים אלכוהוליים כאלה ואחרים לדון בהם ועליהם. הפעם אני מתחייב לא להבריז, ואשתדל לעדכן את הבלוג מה שיותר, ככל שהזמן ייתן לי. שבועה שומרית.
זהו פוסט חזרה ותו לא. את מה שעבר עלי בכמעט שנתיים שהברזתי מכאן אפרוס, אולי, בהמשך, ועבר לא מעט. מה לא מעט, הרבה. אתן רמז קטן לקליימקס: אחד מהנושאים שאדון פה הוא חברות ברים לחתונות ובכלל, תרבות שתייה ישראלית בשמחת הנישואין. ( אם מישהו לא הבין נא לצאת החוצה, כי רמז יותר עבה מזה יחסום את הסרבר).
זהו, מרגש לחזור, יהיה מעניין ואינשאללה, בעזרתכם הקוראים, נצליח להרים את הבלוג הזה למעמדו (פחחח) המורם מעם. אם לא לפחות נשתדל לדרדר אותו לתהומות העמוקים ביותר. מה שיבוא.
בהצלחה לשני הצדדים, מרגש לחזור. נרים כוסית ומזל טוב לאובמה. אומרים שהוא ניצח.
לשבת, לשתות ולשכוח 