החמישייה הקאמרית

מעין משחק חדש-ישן מסתובב בין הבלוגים השונים, ובו כל אחד כותב חמש עובדות מפתיעות שלא ידעו עליו קודם לכן. מכיוון שחובב קונספירציות אנוכי, אין לי שום ספק שהמשחק נועד להגדיל את הכניסות לבלוגים ולתת לבעליהן הרגשה של "הנה, קוראים ואוהבים אותי!!!". טוב מאוד, ככה עושים פרסומת בחיים
אז אתמול מיסייה יאיר גת הזמין אותי, ולמרות הדז'ה-וו לריקוד מעגל בכיתה ה' (יאיר, מזמינים בנות, לא בנים!!!) החלטתי להביא את רשימת המילניום.
יאללה מתחילים:

א.  בשנת 1996 הייתי בצום משך חודשיים וחצי. מה- 9.9 עד ה- 24.11 אותה שנה לא הכנסתי שום מזון מוצק לפה, וזאת כהכנה לניתוח במעיים שעברתי בשל מחלת קרוהן שיש לי. חודשיים וחצי של נוזלים לא אלכוהוליים ולא מוגזים בלבד: תה, קפה (בלי חלב), מרק עוף צח, ג'לי בטעם משמש, מיץ תפוחים צלול ואבקה מעורבבת במים שמכניסה לגוף קלוריות. הגעתי למצב שהצלעות שלי בלטו, ירדתי 24 ק"ג, אבל הניתוח עבר בהצלחה (חמסה חמסה חמסה). הצלקת על הבטן היא הזכרון העמום מאותה תקופה

ב. הפעם הראשונה- והיחידה- שהקאתי מאלכוהול היתה לפני חצי שנה. אני הייתי בערב של פינלנדיה ובקס, הברמן הזמין אותי לכמה שוטים של וויסקי, לקוח בצד השני של הבר הזמין אותי לשוט עראק, הפסדתי בהתערבות עם בעל הבית ונאלצתי להוריד שוט של קירסאו כחול ובדרך הביתה שתיתי פאנטה כי הייתי צמא, וכשדרגתי בדירה עפתי לשירותים והכרתי את האסלה מקרוב. קרוב מדי.

ג. האהבה להפועל תל אביב התחילה, ממש במקרה, בשנת 1984. עד אז ידעתי, כמו כל עם ישראל, שיש קבוצת כדורסל אחת בארץ- מכבי (אוי לבושה, אפילו יש תמונה שלי עם חולצה ועליה הסגל של מכבי עם גביע אירופה של 81'). באותו ערב היה דרבי ביד אליהו, ובסיומו ראיתי ששחקן שחור עם גופיה אדומה מרים ידיים בסיום המשחק וקופץ משמחה (ווילי סימס, הי"ד).  

שאלתי את אבא מי זו הקבוצה הזו, הוא אמר הפועל תל-אביב, שאלתי מה זה, הוא הסביר, וזהו. מאותו יום אני אדום. משך שנים הייתי אוהד הפועל כדורסל ובית"ר י-ם כדורגל, עד ה- 2.5.98, משחק השרוכים הידוע לשימצה, שהרגשתי שאיני יכול עוד ועברתי את הגשר לאדומים גם בכדורגל

ד. לפני חמש שנים ישב אצלי על הבר גדול העבריינים-לכאורה כמובן- בישראל (מפאת חשש לחיי לא אזכיר את שמו, אציין רק כי שמו הפרטי מתחיל ב-ז', נגמר ב- ב' ובאמצע יש א') עם פמלייה של שני שומרי ראש, כמה חברים וכמה בחורות יפות מראה. לא ידעתי מי האיש ומה פועלו, רק שמתי לב שבעל הבית, המלצתריות והטבחים עפו כל אחד לפינה אחרת בשקשוקים. מזגתי לפמלייה הרבה יותר מדי הנסי אקס.או. עם קרח, ואחרי קצת דיבורים וצחוקים, פניתי לאיש והאגדה ואמרתי "תגיד לי, יה בן זונה, למה להרוס קוניאק טוב עם קרח? לא חבל?". דממת אלחוט כבשה את האוויר, בעל הבית הסתכל עלי במבט של רחמים (אם היה יכול היה מצטלב לזכרי באותו רגע), שומרי הראש נכנסו להיכון, ורק אני מחייך ומבסוט מהסחבקייה שנוצרה. אדון ז' אמר לי להתקרב אליו. התקרבתי. הוא אמר לי בלחש "אף אחד לא קורא לי בן זונה, אבל אתה- אתה בסדר אתה. תמזוג לעצמך כוסית ובוא נעשה לחיים". מזגתי, עשינו לחיים והכל המשיך להיות מגניב.
אחרי שהלכו, נערכה מעין ישיבת צוות מאולתר, ובה הסבירו לברמן הדביל מול מי הוא עמד ולמי הוא קרא בן זונה.
בירכתי הגומל.

ה. קיבלתי איומים על חיי בעקבות כמה כתבות בוואלה!. הראשונה היתה לאחר "הבנות הנכונות", כתבה מיוני 2003 העוסקת בבחורות ואלכוהול. אני באתי לפרגן, כנראה הובנתי לא נכון ע"י כמה אנשים, והגיע אלי מייל אנונימי ובו עצה: "אנחנו יודעים איפה אתה גר (בציון שם הישוב, הרחוב ומס' הדירה), אנחנו יודעים באיזה רכב אתה נוהג (בציון הדגם ומס' לוחית הרישוי). מחר, לפני שאתה נכנס לאוטו, כדאי לך לבדוק טוב-טוב מתחת למנוע, יש לך הפתעה"
כמובן שהתייחסתי לעניין כבדיחה לא מוצלחת של מישהו והמשכתי בחיי. למחרת הגעתי לאוטו, שמתי את המפתחות בסוויץ' ולא יכולתי להתניע, צמרמורות היכו בי ורעידות הגוף שלי הורגשו עד חופי סרי-לנקה. יצאתי מהאוטו, התכופפתי, הסתכלתי מתחת בלי לדעת מה אני מחפש וכשלא ראיתי שום מכשיר עם נורית אדומה מהבהבת שעושה תיק-תק, החלטתי להתניע ויהי מה.
לא קרה כלום, אבל התקף הלב הראשון שלי עלול היה להתרחש באותו הרגע.

זה שלי. מכיוון שאין יותר מדי בלוגרים שלא קיבלו את מכתב השרשרת האינטראקטיבי הזה, אני מזמין את אתי, ואת צ'ינסקי , בתקווה שהוא חי וקיים ויביא חמש עובדות מעופשות.

בחורות ארומות זה כולירע

לא מזמן התברר לי שאני יכול, כמו כל בעל בלוג בוורדפרס, לראות נתונים שונים ומשונים על מי שנכנסו לבלוג ביום מסוים. כמעט 9,000 כניסות בחודשיים זה פחות או יותר 8,800 יותר ממה שציפיתי (האמת), ומעניין לדעת מאיזה אתר אינטרנט הם הגיעו, פילוח לפי שעות, לאיזה מהלינקים שבצדי הבלוג נכנסים, כמה לחצו עליהם ועוד פרטי מידע חשובים יותר וחשובים פחות.
מכל החידושים הללו התחברתי בעיקר לאופציה הנותנת אפשרות לראות כמה גולשים הגיעו לבלוג אחרי חיפוש כלשהו בגוגל, ומה בדיוק הם חיפשו שם. סוג של חיטוט בחיים פרטיים של גולשים אלמונים, אני יודע, אך בכל זאת זה נחמד ומעניין. התחלתי לעקוב אחרי החיפושים השונים, ולאט-לאט עלתה בי שאלה מהותית וקיומית כאחד: הייתכן כי חלק גדול מעם ישראל מטומטם, או שמא גוגל הוא מנוע חיפוש לא איי-איי-איי. קבלו ספויילר לתשובה: שתי התשובות, במובנים רבים מדי, נכונה.

חיפושים על השם שלי ושמות של מותגי אלכוהול שונים מהווים את הרוב. זה בסדר, למרות שטרם הבנתי מדוע הפוסט השישי שכתבתי- ג'יימס בונד ומעלליו בתל אביב – זוכה להיות מס' 4 בגוגל כשמכניסים את מילות החיפוש "מרטיני ביאנקו". ניחא, יש קשר לאלכוהול וזה בסדר גמור.
אבל מה, משום מקום נערכים חיפושים הזויים ולא אלכוהוליים בעליל, ומסיבה כלשהי מגיעים אלי לבלוג. דוגמאות לא חסר: אם תקישו "מרי קריסמס" בגוגל, תתפלאו לגלות שהפוסט האידיוטי על עצות למתנות מקוריות לקריסמס, קיבל את המקום הראשון והשני. הייתי משוכנע שבישראל יהיו מספיק מקורות מידע על הברכה הנוצרית המסורתית, אולי אתר של עדי יהוה הישראליים (או לפחות נאצות של צעירי חב"ד). נייט, פוסט על מקל גולף שמוזג וודקה קפואה הוא זה שעושה לסנטה קלאוס כבוד. שוין.
עוד חיפוש מוזר, שלקח לי קצת זמן להבין את הקשר לבלוג, הוא "נציב תלונות הציבור". קודם כל נבהלתי, מפני שאני חושש לקשור את עצמי לנציבים של תלונות ציבוריות. חקר מעמיק בן תשע שניות העלה את הסיבה: אחד הטאגים (אני לא מקליד את השם באנגלית כי הטקסט יתהפך) שבבלוג הוא נציב תלונות הציבור, ובו הפוסט על ארדנברג ומעריב וזה על הבוז'ולה. גם כאן, מצמרר לדעת שאייטם קטנטן על וויסקי עם טעויות כתיב נכנס לרשימת החיפוש של אחד מהמוסדות הציבוריים החשובים ביותר. שוין מס' 2.

 

אך מעל כולם, בהפרש ניכר, ניצבות זקופות וגאות צמד המילים המכבבות על הצג האישי שלי יום-יום : "בחורות ארומות". יותר מדי אנשים בישראל, אני אסתכן ואכתוב בני נוער, משוכנעים שאם יחפשו בגוגל בחורות ארומות, התוצאות יהיו לא פחות מבר רפאלי וחברותיה בשיזוף טופלס בחוף הצוק. אפעס, מה שהם מקבלים, בין השאר, זה את הבלוג שלי, את הבלוג של יאיר גת ואת אתר היין של ישראל. מדוע ולמה? או. אם יש ציפייה שיאיר גת, ישראל פרקר ואנוכי פצחנו בקריירה חדשה והעלינו גלריות עם קצת ציצקעס, אז אכזבה ממתינה לכם. מה לעשות שגוגל, עם כל החיובי שבו, לא בורר יותר מדי וחלק מהאתרים שהוא נותן כתשובות מכילים את המילים שהוקלדו בחיפוש ללא כל קשר ביניהן. וכך, אם מישהו כתב מאמר אקדמאי מסעיר המכיל את המילה "בחורות", כשבסופו הוא מסביר את ה"ארומות" שיש באמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי, הוא ייכנס לרשימת החיסול של גוגל כשיוזכר לצד אתרים אקדמאיים אחרים כגון ג'יידייט, המרכז לאומנות הפיתוי ואתר נערות הליווי של ישראל. וגר זאב עם כבש.

  מה שמטריד יותר מכל הוא עצם העובדה שבישראל של שנות האלפיים, קם לו דור שזה מה שהוא עושה בזמנו הפנוי. הכוונה אינה לעצם החיפוש תמונות של בחורות ערומות, זה מקובל ולעתים אף רצוי, אבל ילד שמחפש בגוגל "בחורות ארומות" מראה נחיתות אינטלקטואלית שקשה יהיה להתגבר עליה. לא נותר לי אלא לקוות שבבגרות בלשון יעלו על זה.

ולחשוב שילד כזה, שמחפש בחורות ערומות באינטרנט, נכנס בסופו של דבר לאתרים המשבחים ומהללים שתיית אלכוהול. אם זה לא מתכון לרוצח פוטנציאלי, אל תקראו לי.

נב. אם כבר בפרטים טכניים עסקינן, אולי מישהו יוכל להסביר לי, אחת ולתמיד, איך אני מוסיף את השעה והתאריך לכל פוסט שאני מעלה? אצל יאיר וליאור זה מופיע ורק אני מסתבך עם זה… תודה מראש ושבת שלום.