לגריי גוס שלי שלושה פירות

שוק הוודקה, זה שמדברים עליו ככוח העולה בשמי האלכוהול העולמיים, ממשיך להרקיע שחקים. בישראל, סוג של מיקרוקוסמוס שכזה, ניתן להבחין בכך ללא בעיה: בכל פאב, מועדון או מגה בר נמזגים אלפי ליטרים של וודקות בכל לילה נתון, וללקוחות, כך נדמה, לא נמאס. מבחינתם, התחרות על ראש המכירות בין פינלנדיה, אבסולוט וסטוליצ'ניה יכולה להימשך עד מחר, כל עוד המחירים יישארו שפויים. וכך, צ'ייסר אחרי צ'ייסר, שוט אחר שוט, וודקה רדבול אחת אחרי השנייה, מופקרים שאר המשקאות כמו הוויסקי, הג'ין, הטקילה והקוניאק בצד, והמים הקטנים נלגמים במהירות שיא עד לשכרון החושים הקרב ובא.

vodkac1
 
לפני שנים אחדות התבשרנו על מהפיכה בתוך עולם הוודקה: וודקה פרמיום. למעשה היה זה טרנד של חזרה למקורות, מכיוון שוודקה פרמיום היא כזו המזוקקת בזיקוק דוּדי (ע"ע זיקוק וויסקי וקוניאק), שהוא הזיקוק היחיד שהיה בנמצא עד תחילת המאה ה-19. כמות הסינונים דרך פחום של הוודקה הפכה אותה לאיכותית יותר מהוודקות שיוצרו לפני כמה מאות שנים, אך זו אותה גברת בשינוי אדרת.
.
עולם האלכוהול נרעש, היחצ"נים והמשווקים עשו את מיטב יכולתם והברמנים השתדלו למכור כמה שיותר וודקות פרמיום ללקוחות הנובורישים, גם אם הם וונאביז. מיטב בניה ובנותיה של האנושות, או לפחות אלה שמרוויחים מעל 20,000 ש"ח בחודש, לא הרשו לעצמם להכניס לפה טיפה אחת של וודקה "פושטית", ומותגי על יוקרתיים כגון גריי גוס , אבסולוט לוול, סמירנוף בלק וקטל וואן נבלעו תוך גיהוץ עשרות דולרים לכל מנה. העולם היה ורוד, הכיסים היו מלאים והוודקה היתה צלולה  מתמיד.
כולם דיברו על הפרמיום כמשקה האלים, כוודקה האורינלית, כדבר הכי קרוב למים שאפשר למצוא על הבר. כאילו אלוהים בכבודה ובעצמה היא המאסטר דיסטילר של משקה העשירונים העליונים. המזקקות חגגו, העיתונות המקצועית חגגה ונדמה היה שהרבולוציה האמיתית עומדת בפתח: איכות היא לא מילה גסה, ולא רק לעולם הוויסקי מותר לחגוג עם מותגי על יקרים. הוודקה קיבלה את המעמד הראוי לה- בלב ליבו של מדף האלכוהול של הבר.
.
ואז קרה משהו. זה התחיל, פחות או יותר, עם הקטל וואן ציטרון, וודקה פרמיום בטעם לימון. התירוץ הבלתי רשמי של החברה היה משהו בסגנון "הוודקה הטובה ביותר להכנת קוסמופוליטן" או משהו בסגנון, ונדמה היה שהם עלו על משהו:  גם וודקה טובה, גם יקרה וגם כזו המתאימה לקוקטיילים. יש שראו בכך משהו מרענן, ויש שראו בכך מעין "ביזוי" וודקה הנחשבת לוודקה פרמיום. חוברת מתכונים הכוללת תקליטור עם ברמן קירח ומפחיד המראה כיצד משקשקים קוסמו עם קטל וואן ציטרון (כולל הדגמה מרתקת כיצד סוחטים לימון מעל שייקר) ניתנה במתנה לכל הקונה בקבוק או שניים ( או מארז, מי זוכר), ונדמה היה שזהו שוס חמוד ולא יותר מכך. מאז החלוחלק מיצרני הפרמיום להשקיע זמן, כסף והרבה יצירתיות בנסיונות לפתח יותר ויותר מותגי וודקה פרמיום בטעמים שונים ומשונים.
.
לגריי גוס יש וודקה לימון, וניל, תפוז והטעם החדש- אגס.
גריי גוס אגסים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
.
 
 
 
 
 
 
 
 
מזקקת ואן גוך ההולנדית, המייצרת וודקה פרמיום מצוינת, מציגה בגאווה קרוב ל-20 מותגים שונים של וודקה בטעמים מוזרים מעט. חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. המוּכָּר מכולם הוא הדאבל אספרסו, עליו כתבתי באחד הפוסטים הראשונים שלי, אך המקורי והטעים (לטעמי) מכולם הוא המוחיטו, וודקה בניחוח מרענן של נענע וטעם הכי קרוב למוחיטו שאפשר להשיג בלי כל הלימונים והסוכר.
מוחיטו עם אוזן אחת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפילו מזקקת בלוודר, הפולנייה עם הכבוד והמסורת, השיקה שני טעמים לוודקה הנפלאה שלה: וודקה לימון והדרים (Pomarańcza ), שילוב של תפוזים, ליים ומנדרינות.
 
אנו באנו ארצה לשתות את הפירות בה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 למרות שניסיתי, לא הצלחתי להגיע למסקנה ברורה בעניין טיב התופעה. מצד אחד זו חרפה שוודקה טובה מבוזבזת על טעמים שאף אחד לא באמת מזמין בבר (רק בקוקטיילים, ואז משתמשים בוודקות בטעמים פשוטות יותר). מצד שני, כמו הרעש והמהומה שנוצרו בתקופת הקוניאק שנשתה בצ'ייסרים, גם כאן יש סיכוי שהגורם הכלכלי מכריע, וכי יש סיכוי שיצרניות הוודקה הגדולות מצליחות להגיע לקהלים שלא היו מודעים אל המותג שלהן אלמלא הטעמים הביזאריים.  ומי יודע, אולי בלי האשכוליות- פומלה- רימונים- וניל- קקאו היינו יכולים להיפרד לשלום ממותג הוודקה בכלל. מי שמוכן לקחת אחריות שירים יד.
'
בעולם האלכוהול, כך למדתי מזמן, אין צודק ולא צודק. בסופו של יום הכל מתבטא בדף החשבון מהבנק, כך שכולנו יכולים לבחור האם להתלונן ולזעוף, או לנשום, לבלוע רוק ואז לבלוע משהו אלכוהולי שלא היינו מאמינים שיהיה מישהו שיוציא עליו שקל.
'
כהכאה על חטא מזגתי לעצמי כוסית של סירופ שקדים משוק לוינסקי. נורא ואיום, באמת מתחשק לי למות. אני את שלי בלעתי, ואת הלקח החמוק למדתי.
עכשיו תורכם.
 
 
   
מודעות פרסומת
Published in: on פברואר 1, 2009 at 16:14  Comments (6)  

…אתה יודע שאתה שתיין כש

כל מי שהמילה "אלכוהול" מעבירה בו צמרמורת, מוטב שיתרחק מהפוסט הזה, ויפה שעה אחת קודם.

אם אי פעם חששתם שמא אתם מגזימים בשתייה, שהבילוי החד-שבועי הופך להרגל או שהאיחור לעבודה ביום ראשון נבע מהג'יימסון ששתיתם בשישי בלילה, הרי לכם הפתרון: כל מה שאתם צריכים לבדוק עם עצמיכם על מנת לדעת האם אתם שתיינים או לא.
כמובן שהעובדות הבאות נכתבות בלשון זכר, אך מתייחסות בשמחה רבה גם למין החזק. מי שרואה שפספסתי משהו, אנא הוסיפו בתגובות, הרי כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו.

.יאללה, מתחילים

…אתה יודע שאתה שתיין כש
 אתה יודע לומר "לחיים" ב-13 שפות אבל לא זוכר את המילים של התקווה

הדבר היחיד שאתה זוכר מ"רשימת שינדלר" הוא בקבוק הקוניאק (הנסי) שעומד על השולחן של הקצין הנאצי

 אתה לא מוכן לאכול זיתים שלא מושרים במרטיני

 אתה מנסה (רעיון ענק) להפוך את "וודקה גולד" לוודקה פרמיום באמצעים ביתיים 

חברת אבסולוט רוצה לפרסם מודעה של הכבד שלך בצורת בקבוק וודקה

 בפריזר שלך יש שתי פיתות, שום כתוש, חבילת קורנפלקס וחמישה בקבוקי וודקה

 המרחק בין הבר לדירה שלך גדול פי חמישה מהמרחק בין הדירה שלך לבר

 פרצו לבית שלך והדבר הראשון שבדקת הוא ארון האלכוהול

 אתה מתחפש לשיכור בפורים ואף אחד לא שם לב

 המיטה שלך נראית ממש כמו ספסל רחוב והחדר שלך נראה ממש כמו רחוב

 שילמת את החשבון וגילית שאתה לא לובש מכנסיים

 בחורה מקלפת את התווית מבקבוק בירה וזה מגרה אותך

 אתה נזהר שלא להתקרב לאש כשאתה מדמם

 אתה מקפיד לסיים את המשקה מהכוס כי יש אנשים צמאים באפריקה

 אתה מכיר את הלקוחות הקבועים בבר אבל לא יודע איך קוראים להם

 אתה לא אוהב וודקה אבל שותה אבסולוט רדבול

 אתה שונא מיץ עגבניות אבל מת על בלאדי מרי

 אתה לא משתמש באפטרשייב בגלל העקרון שאלכוהול לא ייגע בשום איבר חוץ מהגרון

 אתה יודע מתי ואיפה נולד ג'ק דניאלס אבל לא זוכר איך קוראים לאחיינית שלך

 אתה יושב בבר חדש והברמן כבר יודע מה אתה שותה

 אתה מצליח לדרוך על האצבעות של עצמך

 הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו בבקבוק יין הוא אחוז האלכוהול

 הוודקה שקנית בפיצוצייה כ"כ מגעילה, ששתית חצי בקבוק רק כדי להיות מספיק שיכור בשביל לא להרגיש את הטעם של החצי השני

 לסדר פסח כולם מביאים אוכל ואתה אחראי על היין

 חברה שלך אומרת לך בוקר טוב ואתה עוד לא הלכת לישון

 אתה מתעורר עם הרגשה מוזרה ומבין שאין לך הנגאובר

 הטלפון היחיד שאתה מקבל בערב שישי הוא מברמן ששואל למה עדיין בבית

 אתה יכול לזהות את ההבדל בין בקבוק גולדסטאר להיינקן לפי הרעש שהם עושים כשהם מתנפצים על הראש שלך

 אתה שוקל לתבוע את הפינה של הבר על תקיפה

 אתה משתין מדי פעם בכיור

 חמישים אחוז מהדורמנים בתל-אביב יודעים כמה אתה שוקל

 האישיות הנערצת עליך היא ג'וני ווקר

 אתה הולך מכות עם עצמך ומפסיד

 אתה מבואס מהעובדה שיש לך שתי ידיים ורק פה אחד

 אתה מוסיף מדי פעם שפריץ קטן של קפה לוויסקי של הבוקר

 ריקוד עבורך זה לדחוף אצבע לפופיק ולנופף עם היד השניה

 הטורטיה ב"קרנף" טעימה לך

 ארבעה בקבוקי וויסקי, אסלה וחוברת פורנו הם עבורך כמו חופשה בלי לצאת מהבית

 יאיר לפיד שואל אותך "מה ישראלי בעיניך?" ואתה עונה "שתוק ותמזוג לי עוד צ'ייסר"

 

הנהלת הבלוג, מחשש לחייה, רוצה לציין,  כי כל קשר בין המצולם לתוכן הפוסט האידיוטי מקרי בהחלט

Published in: on מרץ 21, 2007 at 8:13  Comments (13)  

ט"ו בשבט הגיע, חג לוויסקי מאלט

חודש כבר כבר באמצע, ולכבודו החלטנו להקדיש את מגזין הוויסקי הישראלי החדש, לוויסקי המשובח ביותר שמיוצר כיום- וויסקי סקוטי מאלט- ולאזורים מהם הוא מגיע.
כידוע, המאלטים הסקוטיים מיוצרים בחלקים שונים בסקוטלנד, כאשר כל אזור מקרין על הוויסקי בצורה שונה וגורם לו להשתייך ל"משפחת המאלטים" של אותה אזור. לכל מי שמכיר את הנושא זה נשמע הגיוני וברור, אך כשחושבים על זה, אין שום סיבה הגיונית לכך שמאלט המגיע מדרום סקוטלנד לא יהיה מתקתק ופירותי, כמו שאין סיבה לכך שמאלט מההיילנדס הצפוניים לא יהיה כבד, מעושן וחזק. אז מדוע עדיין השיוך הגיאוגרפי ממשיך? נו, אתם מוזמנים להקליק, להיכנס למגזין ולקרוא

ששת המאלטים הקלאסיים

השוס הגדול של המגזין, הפעם, בנוסף לתכנים ולחידון החודשי (בקבוק רויאל לוכנאגר מתנה לא הולך ברגל), הוא ארוחת הוויסקי הטובה והמשתלמת ביותר שנערכה בארץ, לטעמי לפחות. "מסע טעימות בסקוטלנד", שישה מאלטים עם שש מנות מיוחדות ומותאמות לכל וויסקי, אמנם ללא פירות יבשים אך מנות כמו שרימפס בזעפרן, פטה כבד, ריזוטו פטריות ומדליוני פילה בקר ימסמסו את תחושת העצבות. מרשימת הוויסקים אפשר להבין עד כמה שווה העניין: רויאל לוכנאגר 12, גלקינצ'י 10, גלן אלגין 12, קליינליש 14, טאליסקר 10 וכמובן, היהלום שבכתר: לגבולין 16.
הארוחה תיערך בחדר הפרטי של מסעדת "קימל", והמחיר (למען הסר ספק, אין לי אחוזים בהכנסות…) שערורייתי ביחס למה שמקבלים: 177 ש"ח בלבד.
האמת היא שכל חובב וויסקי שלא נרשם יכול לקעקע לעצמו על המצח "פראייר" בצבע אדום-כחול זוהר. שווה ביותר, נא לא לפספס!

Published in: on פברואר 4, 2007 at 12:45  Comments (3)  

קוניאק סאוור לעשירון העליון

עולם האלכוהול עומד בפני חלוקה ברורה לשני מחנות גדולים: דיאג'ו מול פרנו ריקאר, כשפה ושם מבליחות חברות קטנות יותר (בראון פורמן ודומיה). אם החלוקה הזו טובה לנו או לא ימים יגידו. נדמה לי שבסופו של דבר הצרכן ירוויח מותגים גדולים וטובים במחיר זול הרבה יותר, אבל אולי אני טועה.
בגלל כל התהפוכות בעולם הזה, הקניות הגדולות של התאגידים ומותגים שעוברים מתאגיד אחד למשנהו, יבואניות האלכוהול הישראליות עומדות, אולי, בפני מהפיכה לא קטנה, וככל הנראה יעמדו בארץ שני כוחות גדולים- קוקה קולה, נציגת דיאג'ו, מול טמפו, נציגת פרנו-ריקאר. לא כל מותגי האלכוהול השייכים לתאגיד-האב שייכים בהכרח ליבואן הישראלי, עקב הסכמים קודמים של יבואנים קטנים יותר עם הבחרות בחו"ל. דוגמאות לכך לא חסר: טקילה קוורבו מיובא ע"י חברת י. כספי אך שייכת לדיאג'ו, סטליצ'ניה מיובאת ע"י החברה הסקוטית אך שייכת לפרנו-ריקאר, והרשימה ארוכה.

ככה, ילדים, שתו פעם קוניאק

במאבק על הייבוא לישראל, היבואניות המקומיות צריכות, כך נראה, להראות נתונים מרשימים לבוסים הגדולים בחו"ל. אני מקווה שזו באמת הסיבה, אחרת אני באמת לא מבין מה עומד מאחורי סדנאות טעימת הקוניאק הנסי. למראית עין מדובר ביוזמה נפלאה, כזו העוזרת לאזרח התמים להכיר את הקוניאק, לא להיבהל ממנו ואפילו- רחמנא ליצלן- לשתות אותו בצ'ייסרים וקוטיילים. איזו פראות!
אז כנראה שהעניין לא כל כך תמים, וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג'ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS.

...וזה מה שיקרה למי ששותה קוניאק בשוט
אז מה עושים? מרימים כמה סדנאות, הרבה פרסום, שיווק וייחצון של הארועים, מועכים קצת נענע, מערבבים עם סוכר ומנערים בשייקר עם קוניאק ומראים לחבר'ה בחו"ל שהנה- אנחנו משקיעים במותג. איפה הם היו עד היום, מה קרה שפתאום נזכרו בהנסי? לא ברור. יותר מזה, וכתבו את זה קודם, לפני, זה לא משנה: מה עם המחירים? רוצים שאני אשתה קוקטיילים של קוניאק? תענוג, אין בעיה, רק תורידו את המחיר האסטרונומי לרמה שאני אוכל להנות ממנו בלי להתקשר למנהל הבנק שייתן אישור להזמין עוד שוט. עד אז, אני נשאר עם הוודקה.

אבל כנראה שזה לא משנה מה קורה בשטח והאם סקאלת המכירות עלתה או לא- הנה גם רמי מרטן התעוררו, ותחרות קוקטיילים חדשה יוצאת לדרך. פרסים של אלפי יורו, מאות ברמנים מכל העולם, והכל כדי לראות איך קוניאק ששכב בחבית עשר שנים מתערבב טוב עם מיץ קראנברי, עלי מרווה ודובדבנים כתושים.

.עולם הקוניאק באמת בצרות

Published in: on פברואר 1, 2007 at 13:59  Comments (5)  

ממשלת שבדיה מודיעה בתדהמה

יום חמישי שעבר, 14.12.06, עשוי להיות היום ששינה את פני תעשיית הוודקה העולמית כפי שאנו מכירים אותה

מתברר שענייני ההפרטה מקננים לא רק בישראל, אלא גם בבת-דדנו, שבדיה. מונופול המשקאות השבדי "ויין אנד ספיריטס"  נמצא בבעלותה הבלעדית של ממשלת שבדיה משנת ייסודו, 1917 השם אולי אינו מוכר לרבים בישראל, אך מותג אלכוהול אחד השייך לו מוכר לכל זב חוטם ציוני שסיים חטיבת ביניים- וודקה אבסולוט, הידועה בשמה העברי: הוודקה שמוסיפים לרדבול
מכירות מפלצתיות, מותג-על המוכר בכל מדינה מערבית ובקבוק מעוצב המלווה בקמפיינים שיווקיים ופרסומיים הנלמדים במיטב האוניברסיטאות. גאווה שבדית שלא נראה כמוה מאז ממשלת ישראל החליטה להסיע את שריה בסמל הסטטוס של שנות השמונים- מכונית וולבו מפוארת ומנקרת עיניים.

והנה, בשבוע שעבר, הוציאה ממשלת שבדיה הודעה דרמטית: המונופול תכול העיניים מועמד למכירה לכל המרבה במחיר. לא עוד גאווה שבדית לאומית, אלא עוד רכישה בסל המוצרים של תאגיד אלכוהול ענקי. עולם האלכוהול מכין את עצמו להשחזת סכינים, והתאגידים חופרים בכיסים בחיפוש אחר מזומנים לקניית חג המולד המשמעותית ביותר בהיסטוריה, כך נראה

מגזין "פורבס" טוען כי תאגיד "פרנו-ריקארד" מוביל, בינתיים, במירוץ אחר האבסולוט, כך שבכל מקרה האבסולוט תישאר היריבה העיקרית לסמירנוף.

אקטואליה במיטבה

בלי לקחת צד במריבה החדשה, מעניין יהיה לראות את השפעת המכירה הגדולה על שוק האלכוהול הישראלי. אבסולוט שייך כיום ל"הכרם", היבואנית הרשמית כבר שנים רבות וזו שהצליחה להביא את האבסולוט לרף מכירה והכרה מדהים בקרב קהל אלכוהול ישראלי שחיבב משקאות מתוקים יותר מכל דבר. אם אכן פרנו-ריקארד תקנה את המותג השבדי, הייבוא יעבור ל"סגל", חברת הבת של טמפו הגדולה, והוא יככב לצד מותגים כסטוליצ'ניה, שיבאס ריגאל, ג'יימסון, ווילד טרקי ועוד.

עולם האלכוהול הישראלי עומד להיות, כך נראה, כמו תחרות אחת גדולה בין שני ענקיים: קוקה קולה וטמפו, כשכל אחת מקבלת מהדוד העשיר בחו"ל (דיאג"ו לקוקה קולה ופרנו-ריקארד לטמפו) ירושות אלכוהוליות נוטפות מזומנים. אינני יודע האם תרבות השתייה הישראלית תרוויח מהעניין, האם מחירי המשקאות יוזלו והאם נזכה לראות על המדפים מותגים שטרם עשו עלייה. אני כן יודע שיהיה אשר יהיה, חבל לי מאוד על חברה כמו הכרם, קטנה ומשפחתית הנלחמת בעולם של גדולים וחזקים ממנה

.בהצלחה לכולם – Lycka till!

Published in: on דצמבר 23, 2006 at 22:01  Comments (4)  

Shaken, not stirred – מרטיני ביאנקו

ג'יימס בונד חוזר והעולם שותק. "קזינו רויאל" הוא הסרט החדש מבית היוצר של סרטי המרגל הבריטי המפורסם, ושוב שון קונרי לא קיבל את התפקיד, כאילו אנו זקוקים לעוד הוכחה שאם עברת את גיל 40 הסיכויים להתקבל לעבודה קלושים. אל תשליכהו לעת זיקנה.

גם אם נתעלם לרגע מהתסריטים הפתטיים, מהעובדה שבמהלך השנים הסרטים הפכו לפרסומות בנות שעתיים לכל תאגיד אפשרי, מהמכוניות היקרות המפצות על איבר מינו הקטן של המרגל הגדול ומהדימוי השטני של כל דמות סובייטית/מוסלמית/גרמנית שקיימת בעולם הפלמינגי, הגיע השעה לומר את האמת: ג'יימס בונד הוא לא האיש איתו הייתי יוצא לערב שתייה.

מעבר לטפטוף היחצ"ני שבונד הוא הגבר השרמנטי, הסקסי והמסוקס, המסקנה העולה מהסרטים היא של גבר פוץ, נודניק, טרחן וקמצן (באיזה סרט הוא השאיר טיפ לברמן?). רק לדמיין סיבוב ברים בתל אביב עם ה 007 עולה בי תשוקה בלתי נלאית ללטף את החזה הזעיר של אוסטין פאוורס, ההוא שתקע אותי

כבר בכניסה לבר הוא ישלוף את האקדח, ורק כשיסבירו לו שהסובייטי המבוגר הזה הוא המאבטח שמרוויח 18 ש"ח לשעה הוא יירגע. אין שמירת מעילים, כיסאות בר בלי משענת וברמן בן 24 עם קעקוע על היד ובלי פפיון(!) בתוך הבר. ה"טיקים" בפנים הבריטיות מביעים חוסר שביעות רצון, אבל הוא ישחק אותה כאילו הוא מכיר את המנהגים הים תיכוניים.

כשהברמן ישאל אותו "מה, אח שלו, רוצה לשתות משהו"? הוא יזמין וודקה מרטיני, מנוער-לא מעורבב- עם שלושה זיתים ויחייך בסיפוק עצמי. החיוך יימחק כשהוא יקבל כוס עם מרטיני ביאנקו ואבסולוט, שש קוביות קרח וקערית קטנה עם בייגלה כי "מצטער גבר, נגמרו הזיתים". לגימה אחת הספיקה והוא יעשה סיבוב כוסיות, לראות אם האלי ברי פנויה לליל אהבים בסוויטה הנשיאותית שלו. 7 דקות אח"כ הוא יגלה שהמקסימום יהיה קוויקי מעל האסלה עם נטלי מחולון, סטודנטית שנה ב' במכללת ירין שחף. מאוכזב ומדוכא בונדי ישוב לכיסא, יבלע צ'ייסר ייגר עם הברמן וכמעט יקיא. "צ'ק פליז" הוא יתחנן.

אחרי ששילם ייצא החוצה במהירות רק כדי לראות שהב.מ.וו החדשה שלו נגררה כי הוא חנה באדום-לבן. אסי, נהג המונית, ישאל אותו מה דעתו על הבחורות הישראליות ואם הוא חושב שלבניון יש סיכוי לשחק בצ'לסי. "הו דה פאק איז בן היון?" הוא יחשוב לעצמו, אך לא יוציא מילה מחשש לחייו. מרגל מרגל, אבל הדיסק הצהוב-שחור עם סמל בית"ר שתלוי על המראה מעביר את המסר יופי. כשיגיעו לחניון הגרירה הנהג ישלשל לכיס 136 ש"ח, תעריף 3 (תיירים) ובונדי ישחרר את האוטו, לא לפני שיראה את הפקח מצטלם עם השומר כשהם יושבים מבסוטים על הפגוש של האוטו. שלושת רבעי שעה והוא עם האוטו בחניון של המלון. עולה לחדר, רואה "שירה בשידור" בערוץ 33 ולא מבין איך אחד כמו דן אלמגור מדבר למצלמה כשעדת יפהפיות בוהות בו בהערצה, ולמה לכל הרוחות הכל בשחור-לבן. בסוף נרדם אבל מתעורר מסירנה של ניידת משטרה תקועה בפקק.

בטיסה חזרה הביתה הוא מנסה סברה שוקולד-תפוז ובקבוקון של הר חרמון אדום עם כוס פלסטיק בצד. החומוס עם הפיתה המיניאטורית עשו לו פלוצים של קשיש חולה כוליטיס והנוסעים מתעקשים להוריד נעליים ולהתהלך עם גרביים מסריחים משך כל הטיסה

הצלחנו, סוף סוף אנחנו באמת על המפה. בסרט הבא האיש הרע לא ידבר רוסית, לא יזכיר קצין אס.אס ולא יחבוש כאפייה. הוא יהיה אנחנו, עם כובע טמבל, סנדלים תנכיים וגבעול שעורה בין השיניים. הישראלי הישן הוא האיש הרע החדש, והכל כי לא יודעים להכין פה וודקה מרטיני כמו שצריך.

?מישהו הזמין פיג'לינג סאוור

Published in: on נובמבר 20, 2006 at 5:34  Comments (5)  

ארכיון האלכוהול הגדול

ארבע שעות וחצי. ארבע שעות וחצי מזורגגות ישבתי מול מסך המחשב וחיפשתי את הכתבות הישנות שלי. בסופו של דבר, לאחר אין ספור מחיקות, טעויות, מסך תקוע, תסכולים, בעיטות בחתולה שאין לי וחצי קופסת סיגריות של עצבים, סיימתי את המשימה. .הצלחתי להעלות את הארכיון המלא של כתבות האלכוהול שלי מוואלה !

העמוד עם כל הקישורים אמור להופיע מצד ימין, ממש מתחת (או מעל?) ל"מי נגד מי". לכל העסק שם בצד קוראים "בלוגרול". אתם רואים? לאט לאט אני מצליח להבין מה הולך פה. ממש לאט

אם שמתם לב שפיספסתי משהו, טעויות, כפילויות, או כל בעיית ת"ש אחרת, נא לפנות אלי בשלושה העתקים למייל

מודה לכם פלוס, ולילה טוב

.גיסר

Published in: on נובמבר 14, 2006 at 6:00  Comments (5)  

? בוקר אור

כשהולכים לישון בארבע בבוקר, הציפייה היא להתעורר בסביבות 12 בצהריים, לפקוח עיניים רבע שעה אחרי ולקום בדיוק באחת. הציפייה הזו התפוצצה לי בפנים הבוקר, כשבשמונה וחמישה התעוררתי מקול פיצוץ עז. חשבתי פיגוע, חשבתי קסאם, חשבתי קטיושה, וזה יפה שהצלחתי לחשוב שלוש שניות לאחר היקיצה המבהילה.

אחרי ששמתי לב שהפיצוצים מגיעים מכיוון התקרה, לבשתי את גופיית הסבא שלי ויצאתי מהדירה, לברר מי מפגיז אותי על הבוקר ולמה. החשש הגדול ביותר שלי התגשם: שיפוצניקים. ריצפה חדשה בדירה למעלה, קירות מקולפים, פטישי אוויר, מקדחים, ובעיקר יקיצה לא טבעית בעליל בבוקר עבורי.

חרף השאגות שלי, שנחסמו ע"י שיעול הבוקר הלח  במיוחד, הם המשיכו לעבוד ואני המשכתי להיות ער. אמרתי לעצמי-  נשב על המחשב, נעבוד קצת. אבל חייב משהו שיעיר אותי. קפה?

או, הנה מגיעים לפואנטה האלכוהולית של הסיפור (למרות שתודו שהאקספוזיציה היתה מרגשת ומעניינת מאוד, לא כך?).

לפני כמה שבועות העברתי הרצאה לעובדי מחלקת האלכוהול של ג'יימס ריצ'רדסון על וודקה. 2 ערבי אלכוהול ואוכל משובחים, היה תענוג. הם קיבלו- אם יורשה לי- קצת פרספקטיבה חדשה וכמה מיתוסים מנותצים על וודקה. אני קיבלתי כמה שקיבלתי פלוס בונוס- בקבוק וודקה שלא שכב אצלי במקרר עדיין- ואן גוך דאבל אספרסו.

למי שלא מכיר, ומדובר על 99.8% מהעם, מדובר בוודקה פרמיום הולנדית, מאוד טובה המייצרת משהו כמו 18 מותגים- ניחוחות, צבעים או איך שלא תקראו לזה. וודקה באמת מצוינת. השוס הגדול שלה, לטעמי, הוא הדאבל אספרסו. שברים של פולי קפה קלויים מושרים בוודקה לשלושה שבועות, מסוננים וממשיכים בתהליך הייצור הרגיל.

התוצאה מדהימה- וודקה שחורה (כנראה צבע מאכל, אל תתפסו אותי במילה), עם ארומה של אספרסו כפול בקפה השכונתי, אילוזיה של מתקתקות על הלשון, והשוס הגדול: בכל שוט יש כמות קפאין כפולה מבאספרסו אמיתי. תענוג אמיתי.

האכזבה הגדולה היא שלא ניתן למצוא אותה בארץ, אלא אם אתם גרים בדיוטי פרי בנתב"ג. 30$ לבקבוק וודקה פרמיום נשמע לי סביר לחלוטין, בהתחשב בעובדה שאחיותיה הפרמיומיות עולות אותו סדר גודל.

אפילוג:

התיישבתי מול המחשב, לגימה מהוודקה דאבל אספרסו, לגימה מהקפה בלי חלב, ציגרטת קאמל בין השפתיים ויאללה, היום מתחיל רשמית. השיפוצניקים ממשיכים לחפור מנהרות להברחת נשק למעלה, אני עם אזניות ומוסיקה בשביל הטשטוש. הבית רועד ואני איתו.

The horror, The horror

Published in: on נובמבר 12, 2006 at 7:54  Comments (5)