I'm Back !

כמעט שנתיים חלפו עברו להן מאז הפוסט האחרון. שנתיים שלא נגעתי בבלוג הזה, ואין לי מושג למה. אולי קצת נמאס, אולי הרגשתי שמיציתי קצת את הנושא, ואולי בשל העובדה שכתבתי בכמה וכמה מקומות, ולא הרגשתי צורך עמוק ואמיתי להיכנס לכאן ולהמשיך את המיני-פרוייקט שהתחלתי בו. אולי.

כך או כך, זה נגמר. ההתעלמות, זאת אומרת. התגעגעתי לכתוב על בסיס קבוע במקום בו אין חוקים ואין מצוות, מה שבא לכתוב עליו מקבל את המקום, וזוהי פלטפורמה לא רעה בכלל לשוב ולמצוא נושאים אלכוהוליים כאלה ואחרים לדון בהם ועליהם. הפעם אני מתחייב לא להבריז, ואשתדל לעדכן את הבלוג מה שיותר, ככל שהזמן ייתן לי.  שבועה שומרית.

זהו פוסט חזרה ותו לא. את מה שעבר עלי בכמעט שנתיים שהברזתי מכאן אפרוס, אולי, בהמשך, ועבר לא מעט. מה לא מעט, הרבה. אתן רמז קטן לקליימקס: אחד מהנושאים שאדון פה הוא חברות ברים לחתונות ובכלל, תרבות שתייה ישראלית בשמחת הנישואין. ( אם מישהו לא הבין נא לצאת החוצה, כי רמז יותר עבה מזה יחסום את הסרבר).

 

זהו, מרגש לחזור, יהיה מעניין ואינשאללה, בעזרתכם הקוראים, נצליח להרים את הבלוג הזה למעמדו (פחחח) המורם מעם. אם לא לפחות נשתדל לדרדר אותו לתהומות העמוקים ביותר. מה שיבוא.

בהצלחה לשני הצדדים, מרגש לחזור. נרים כוסית ומזל טוב לאובמה. אומרים שהוא ניצח.

הנשיא אובמה מברך את הכותב לרגל חזרתו 

 

מודעות פרסומת
Published in: on ינואר 21, 2009 at 19:16  Comments (3)  

מאה ימי חסד על הבר

.מאה ימי חסד, זה הכל
לראש ממשלה נותנים, לרמטכ"ל נותנים, לראש עירייה נותנים. פאק, אפילו למאמן כדורגל נותנים. מאה ימי חסד. לא הוגן לשפוט תפקוד של מערכת- תהיה אשר תהיה- כשהיא חדשה, טריה ולא מאורגנת ומסודרת במלוא מאת האחוזים. אפשר לעשות כן, אך התוצאות יהיו לא רלוונטיות בהתחשב בעובדה ששינויים רבים חלים במהלך תקופת ההקמה.

מדוע בביקורת מסעדות, ביקורת בר או ביקורת בית קפה החוק לא תקף? יכול להיות שדינו של מאמן כדורגל טרי שונה מדינו של בעלים של מסעדה חדשה? כנראה שכן, ומאוד חורה לי שכך המצב. צריך להיות איזשהו קוד אתי למבקר בכל הנוגע לעסקי המסעדנות, מכיוון שהמצב הנוכחי הוא כפירצה לגנב ונותן אפשרות לכל בעל טור ביקורת להשתלח ולבוא בטענות- מוצדקות או לא- למסעדה שנפתחה שבועיים קודם לכן או לבר בסופ"ש הראשון לחייו.
מדוע מבקרים מכובדים (השמות המלאים שמורים במערכת), ממשיכים לעשות כן? כי זה קל, מאוד קל. כדי למלא 500 מילה על ביקורת צריכים למצוא משהו פיקנטי, קצת מענייו ששונה מהחוויה שהלקוח הרגיל מכיר. ומה יותר קל מאשר לבוא בטענות על כך שהמנה יצאה מהמטבח באיחור, הבר היה איטי מאוד והמלצרית לא ידעה את כל התפריט בע"פ
אם מדובר במקום עם פז"מ של שלושה חודשים (פלוס-מינוס מאה ימים) אין בעיה. שלושה חודשים הם מספיק זמן כדי ליישר קו עם כל צוות העובדים, לגרום לבר לעבוד עם המטבח שיעבוד עם המלצריות שיידעו מה מכילה כל מנה. היה ולאחר שלושה חודשים המקום לא השכיל לעשות כן- התכוננו להרבה דם כי הסכינים הושחזו והמקלדת שוצפת ארס מהודק היטב, ובצדק. על חוסר מקצועיות משלמים, גם אם הביקורת רעה, מוגזמת, משתלחת ומרושעת, זה המקצוע ואלה החיים. מי שלא יודע להתמודד עם ביקורת, שלא יקים עסק.
ועדיין, המקומות החדשים, שסובלים מחבלי לידה לא קלים במדינה כמו שלנו, חובה עלינו לתת להם אוויר בתחילת הדרך גם אם הביקורת לא תכלול סופרלטיבים משגעים ואנלוגיות ספרותיות. אולי מעז ייצא מתוק ונזכה, סוף סוף, למקום שהפיק לקחים ולמד מהטעויות ושבאמת שווה לשבת בו. או שכן או שלא, את הסיכוי להיות כזה חייבים לתת.
זה הקו המנחה שלי בתפקידי החדש יחסית, מבקר הברים של וואלה!. גם אם יש לי רצון מאוד גדול לבקר בבר המצליח החדש שפתחו הבעלים של הבר המצליח שנסגר, אני אזדיין בסבלנות עוד כמה שבועות. אותי לימדו להיות חכם, לא רק צודק. מצד אחד, אולי "מבקרי החצר", אותם מבקרים שמקבלים הזמנות ממשרד יח"צ הכולל הזמנה לארוחה זוגית ע"ח הבית לא יסכימו עם הגישה הזו; מצד שני, כל קשר בינם ובין ביקורת אובייקטיבית, מקצועית, אמיתית וכנה הוא מקרי בהחלט.

 

לפוסט זה מצורף פוסטר של הרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל

 

Published in: on פברואר 19, 2007 at 2:02  Comments (7)  

? מודה ועוזב ירוחם

נו, אז כמו בכמה מקרים בעבר, שוב יצאתי טמבל. בפוסט "קוניאק סאוור לעשירון העליון" כתבתי את הפיסקה הבאה: "וזה רק ניחוש פרוע שלי. ההנסי, קוניאק מצוין והחביב עלי ביותר מכל הקוניאקים הנמכרים ביזרעאל, שייך לתאגיד דיאג’ו, ויש מצב שאוטוטו החוזה של היבואן, י.ד עסקים, עומד לפוג, וההנסי יעבור לידיה של היבואנית המקומית, IBBLS."

והנה, אמש התברר לי כי הניחוש שלי אמנם היה מקורי וחביב, אך מוטעה ואולי אף מטעה במהותו. ההנסי שייך ללואי-ויטון, תאגיד הכולל בתוכו אלכוהול, בשמים ועוד כמה חפצים אחרים, וכמה אחוזים ממנו נרכשו ע"י תאגיד דיאג'ו המדובר. ההנסי אכן משווק ע"י דיאג'ו, אך רק במס' קטן של מדינות בעולם, ובכל מקרה עניין העברת הייבוא בישראל ליבואנית המקומית (שאת שמה אינני יכול לכתוב פה כי כל השורה תתהפך, והוא מוזכר בפיסקה המצוטטת הנ"ל בסימון ארבע אותיות לועזיות…) אינו עומד כלל על הפרק, וככל הנראה גם לא יעמוד בעתיד. ההנסי שייך לחברת י.ד. עסקים, וכמו הרבה מותגים מצוינים שיש ברשותם- טולמור דיו, ג'ים בים, סקיי, בלוודר, פטרון, אוורנה, קוואנטרו, דום פריניון ועוד רבים וטובים- הוא נשאר בבית החם והאוהב.
אז הנה, התנצלות רשמית, כנראה שבאמת קוראים את הבלוג הזה, אה? ולא רק קוראים, אלא אפילו מתייחסים ברצינות למה שכתוב פה! יה אללה, איזו אחריות פתאום, אני מרגיש כמו ג'ורג' דאבל יו רק עם אייקיו.

בינתיים, עד שתחליטו אם בזכות ההודאה אני אעזב בירוחם, עיינו קצת באתר של י.ד. :
http://www.yd1986.com/products.htm

... יבוא יום וזה יהיה הקפה של הבוקר שלי

Published in: on פברואר 8, 2007 at 4:55  Comments (1)  

הכי גבוה בעולם, הכי נמוך בארץ

אתמול, יום שני, התפרסם ב- נרג' אייטם קטן על ארדבג 1965 שיצא לא מזמן לשוק. הכותרת עסקה, איך לא, במחיר הבקבוק (3,790 $), והקרדיט ניתן למאיר סוויסה. .ביררתי, זה לא מאיר סוויסה הזה

 אינני יודע האם האייטם התפרסם רק ב-נרג' או שגם ניירות העיתון מעריב הושחרו  בגללו, אך בכל מקרה המסקנה העולה לאחר קריאתו פשוטה היא: אם אתה לא מבין בנושא מסוים, מוטב שלא תכתוב עליו

 אמנם הושרשה בי, בצער רב וביגון קודר, ההבנה כי אייטמים הקשורים לאלכוהול בעיתונות הישראלית (כל עוד לא מדובר בעוד תאונת דרכים או קטטת שיכורים) יקבלו בוקסה זהה בגודלה למודעת אבל קטנה, ויחד עם זאת הייתי מצפה ליותר. יותר מהכתב, הרבה יותר מהעורך, המון מהעיתון.

את הקומוניקט הפרסומי על הארדבג 1965 גם אני קיבלתי (מוכרח לציין שקראתי על העניין לראשונה ב"בקבוק"). צרפת-ישראל, היבואנית, עשתה עבודה טובה, אין ספק. אפשר, ולעתים אף רצוי, להשתמש בחומרים מקומוניקטים, אך תמיד לאחר בדיקת העובדות. בין קבלת קומוניקט לפרסומו כמעט מילה במילה בעיתון פעורה תהום אתית עמוקה מאוד. נאמר והאדון סוויסה התעצל ופירסם את האייטם כמו שהוא, מדוע לא לדייק? בכותרת הוויסקי נקרא "ארדנברג" , בגוף האייטם הוא נקרא "ארדברג", כשלמעשה שמו הוא "ארדבג" . מתברר שגם להעתיק צריך לדעת. אבל מילא השם, על הטעות הזו ודאי קיבלו במערכת טלפונים נזעמים מהיבואן ומהיח"צ שלו. מה עם אמת בפרסום? לא ייתכן שמשפט כמו "ארדנברג, הוויסקי היקר בעולם" ייכתב בכותרת המשנה של האייטם, גם אם זו טעות/הטעייה של היבואן. כמה זמן לוקח לעשות חיפוש קצרצר בגוגל ולוודא האם זהו באמת הוויסקי הכי יקר בעולם? 0.40 שניות, בדקתי.

 )טומי לפיד בצעירותו (הצילום להמחשה בלבד ומהווה אילוסטרציה שאין קשר בינה ובין האייטם עצמו

האמת? נמאס. נמאס מהזלזול; נמאס מחוסר החשיבות שמקבלים האייטמים האלכוהוליים; נמאס מהחפיפניקיות של כתבים עצלנים, שכל קשר בינם לבין המושג "עיתונאי" מקרי עד לא קיים; נמאס שאייטמים כאלו, מטרתם היא אחת בלבד: לנקר את עיניו של הקורא, כדי שיתפעל ויחשוב "וואי וואי, מי הפראייר שישלם 3,790 דולר על וויסקי?". התנשאות נוטפת בוז ותו לא.

אה, ונמאס שוויסקי בן 40, טוב ככל שיהיה, נמכר בדיוטי פרי ב- 3,790 דולר, אבל זה לעצבים של הפעם הבאה

Published in: on נובמבר 28, 2006 at 7:59  Comments (9)  

(חגיגות הבוז'ולה (או- כאילו הגאטו נגרו לא קרה

שלום לכולם, אני גיא גיסר ולא חגגתי את חגיגות הבוז'ולה. לא נראית לי כל החגיגה המזוייפת הזו, והגיע הזמן להפסיק עם השטויות ולשתות משהו טעים באמת. די לצביעות. אם, במקרה, לא תשמעו ממני ב- 48 שעות הקרובות, אנא פנו למשטרה והודיעו כי נחטפתי בידי משטרת המחשבות של אנשי היין הישראלית, וברגעים אלו ממש מענים אותי ע"י שתיית אמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי בטמפרטורת החדר, בציר 1984.

מצטער לשבור את ההגמוניה השוררת סביב החגיגה השנתית, אך אני לא מבין, באמת לא מבין. כולם יודעים לומר שהבוז'ולה הוא יין צעיר. ממש תינוק. הבעיה היא שלעומת תינוק חמוד, וורדרד ומריח טלק, הבוז'ולה הוא תינוק מכוער, רעשן, נודניק, כזה שמשתין ישר לפרצוף של האורחים וצוחק. והם? ממשיכים להביט בו, לומר "איזה מתוק" תוך ניגוב הפנים ולספר לכולם איזה מאמי הוא.

יש שיאמרו כי "זוהי סיבה למסיבה", יביאו את "המצב" בארץ כאמתלה ויטענו בכל הזדמנות שאם אפשר לברוח לכמה שעות מהחרא שכולנו אוכלים ביומיום אז למה הלא. למה לא? כי זה יין דרעק. אם רוצים סיבה למסיבה אפשר למצוא בלי בעיה, ואני סתם שולף מהשרוול: עוד לא זרקו עלינו פצצת אטום, גשמי הברכה הגיעו ויוסי בניון שיחק למרות הפציעה.

?יאללה, שנשתה משהו נורמאלי ונשמח קצת

 אם חושבים על זה לעומק, הבוז'ולה הוא בסה"כ יין אדום שעוד לא סגור עם עצמו האם הוא רוצה להיות יין מבוגר או עוד עולל אלכוהולי מייבש פיות (יאיר גת יסכים איתי?). היחידים שנהנים מהחגיגות באמת הם היקבים המייצרים את כל ה"יינות הילולים" למיניהם, יבואני היין, בעלי המסעדות/חנויות יין/ברים ומעריצי גאטו נגרו אשר טרם הפנימו את העובדה שהוא הפסיק להיות יין יאפי שאמור לעמוד על המדף החדש מאיקאה.

בשנה הבאה אני מציע לארגן קונטרה לבוז'ולה: "חגיגות הוויסקי הלא מוצלח של השנה". בדיוק בשעה 24:00 נפתח כולנו את בקבוקי ה"אולד קליפר" הזוועתי, נמזוג לכוסות ונצעק בכל הכוח "סלאנג'יבה!!!". כל משתתף ישלם 25 ש"ח כניסה,  ובתמורה יקבל כוסית למילוי וויסקי חופשי-חופשי, ושקית הקאה- מה שבטוח . מעניין לברר מי מבין החוגגים אמש יהיה מוכן לכתת רגליו לפארטייה הזו. אף אחד אמרתם? אני מסכים.

?שנאה עיוורת לוויסקי רע ומצד שני הערצה עיוורת ליין רע. לא גזענות

Published in: on נובמבר 16, 2006 at 5:51  Comments (9)