אתמול, יום שני, התפרסם ב- נרג' אייטם קטן על ארדבג 1965 שיצא לא מזמן לשוק. הכותרת עסקה, איך לא, במחיר הבקבוק (3,790 $), והקרדיט ניתן למאיר סוויסה. .ביררתי, זה לא מאיר סוויסה הזה
אינני יודע האם האייטם התפרסם רק ב-נרג' או שגם ניירות העיתון מעריב הושחרו בגללו, אך בכל מקרה המסקנה העולה לאחר קריאתו פשוטה היא: אם אתה לא מבין בנושא מסוים, מוטב שלא תכתוב עליו
אמנם הושרשה בי, בצער רב וביגון קודר, ההבנה כי אייטמים הקשורים לאלכוהול בעיתונות הישראלית (כל עוד לא מדובר בעוד תאונת דרכים או קטטת שיכורים) יקבלו בוקסה זהה בגודלה למודעת אבל קטנה, ויחד עם זאת הייתי מצפה ליותר. יותר מהכתב, הרבה יותר מהעורך, המון מהעיתון.
את הקומוניקט הפרסומי על הארדבג 1965 גם אני קיבלתי (מוכרח לציין שקראתי על העניין לראשונה ב"בקבוק"). צרפת-ישראל, היבואנית, עשתה עבודה טובה, אין ספק. אפשר, ולעתים אף רצוי, להשתמש בחומרים מקומוניקטים, אך תמיד לאחר בדיקת העובדות. בין קבלת קומוניקט לפרסומו כמעט מילה במילה בעיתון פעורה תהום אתית עמוקה מאוד. נאמר והאדון סוויסה התעצל ופירסם את האייטם כמו שהוא, מדוע לא לדייק? בכותרת הוויסקי נקרא "ארדנברג" , בגוף האייטם הוא נקרא "ארדברג", כשלמעשה שמו הוא "ארדבג" . מתברר שגם להעתיק צריך לדעת. אבל מילא השם, על הטעות הזו ודאי קיבלו במערכת טלפונים נזעמים מהיבואן ומהיח"צ שלו. מה עם אמת בפרסום? לא ייתכן שמשפט כמו "ארדנברג, הוויסקי היקר בעולם" ייכתב בכותרת המשנה של האייטם, גם אם זו טעות/הטעייה של היבואן. כמה זמן לוקח לעשות חיפוש קצרצר בגוגל ולוודא האם זהו באמת הוויסקי הכי יקר בעולם? 0.40 שניות, בדקתי.
האמת? נמאס. נמאס מהזלזול; נמאס מחוסר החשיבות שמקבלים האייטמים האלכוהוליים; נמאס מהחפיפניקיות של כתבים עצלנים, שכל קשר בינם לבין המושג "עיתונאי" מקרי עד לא קיים; נמאס שאייטמים כאלו, מטרתם היא אחת בלבד: לנקר את עיניו של הקורא, כדי שיתפעל ויחשוב "וואי וואי, מי הפראייר שישלם 3,790 דולר על וויסקי?". התנשאות נוטפת בוז ותו לא.
אה, ונמאס שוויסקי בן 40, טוב ככל שיהיה, נמכר בדיוטי פרי ב- 3,790 דולר, אבל זה לעצבים של הפעם הבאה
לשבת, לשתות ולשכוח 
צודק, חוץ מהקטע האחרון.
מה אכפת לך שיש מי שמוכן לשלם כזה מחיר על כזה ויסקי?
מה חדש?
עולם כמנהגו נוהג.
הלאה עיתונאי אלכוהול…
גיסר (אני קצת חוזר על עצמי) – כל מילה בסלע
עוד תיקון לכתבה – לדעתי הכבול משמש להפסקת הנביטה בסוף שלב ההלתתה ולא לייבוש
הנה עוד דוגמה לשיא המקצועיות בכתיבה על אלכוהול
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3306256,00.html
תקציר: בלייזר מנסים להפוך פרסומת לחנות שמוכרת מכתש ועלי בתשעים שקל לכאילו-כתבה בשקל. אמנם בלייזר זה עיתון שלא לוקח את עצמו ברצינות לרוב, אבל הכתבה הנ"ל פשוט בדיחה
אפשר לרכז כאן עוד דוגמאות…
בקשר לבלייזר..אני חושב שהם אחד הדברים שהכי הורסים את עולם האלכוהול בארץ
נכון הם כותביפ הרבה על אלכוהול..אבל כמה שהם מתימרים להיות גברים הם 3 אנשים שהידע שלהם מסתכם ב"ואי קיבלתי בקבוק של מותג x מתנה השבוע ופירקתי אותו אז כניראה שזה הויסקי הכי טוב בעולם"
הדעה שלהם משפיעה על קהל גדול של גברים שקוראים את העיתון ובמקום לנסות ולשנות משהו אצל הקוראים שלהם הם רק מחזירים את קהל הקוראים שלהם לסטיגמות שהיו כאן לפני 20 שנה גברים שותים רק ויסקי ובלי קרח או וודקה אה וגולדסטאר ואם אתה לא שותה אחד מהם או חס וחלילה מזמין לך איזה קוקטיל כניראה שבזמן שאתה שותה אותו אמא שלך בוכה על מה היא עשתה לא נכון שהיא גידלה אותך.
אז אני מסכים עם גיסר שאין בעיתון כתבות נורמליות על אלכוהול..שבדרך כלל זה משהו שקשור למחיר שלו או הפער בין מחירי הדיוטי פרי למחירים בארץ
אבל לפני שנתחיל לחפש כתבות על כל מיני סוגי ויסקי עדיף שנתחיל לשפר את מה שיש..היתי רוצה פעם אחת לקרוא כתבה בלתי משוחדת בעיתון..כמו שכותבים בבקבוק
ומבחינתי הצעד הבא הוא במת לגרום לאנשים שמבינים באלכוהול..לכתוב על אלכוהול או לפחות לפקח על אנשים שכותבים על אלכוהול תעיתון
צביקה, יש בארץ קטעי עיתונות רציניים ואובייקטיביים, יש קטעים אובייקטיביים פחות, ויש קופי פייסט של הקומוניקט כמו הדוגמה שגיסר העלה
מה לעשות, עיתונאי שקיבל ארגז יין בחינם לטעימה עלול להרגיש חיבה מסויימת ליקב
לחיוב אני יכול לציין את אלדד לוי שכותב בין השאר את
http://www.fat-guy.net
מאנשיל פפר שכותב לפעמים בבקבוק אפשר גם לשמוע ביקורת כנה מידי פעם. עוד אדם שאני מכבד את דעתו הוא מני פאר שכותב באנ'-אר-ג'י על יין (מי שלא ציינתי פה זה לא שאני לא מכבד את דעתו פשוט נתתי כמה דוגמאות)
אפילו לבלייזר הייתה פעם יציאה לא רעה בכתבה על טיול ויסקי בסקוטלנד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3162610,00.html
אמנם מוזכרת שם שתיית ויסקי עם קרח כדבר חיובי, ואמנם מהללים שם מזקקה (הכי) פופולרית – אבל לדעתי זו כתבה שסבבה לקרוא ואני לא מתבייש לומר שאפשר גם ללמוד ממנה כמה דברים
לסיכום – צריך להתייחס למה שאתה קורא בחשדנות בהתחלה, ואז אתה בהדרגה מכיר על מי אפשר לסמוך יותר ועל מי פחות. בדף הקישורים בעמוד שלי יש דוגמאות
ליאור, הכתבה על הטיול בסקוטלנד שהבאת מבלייזר היא דוגמה קלאסית: יש שם די הרבה שטויות, למרות שכסיפור אוירה זה נחמד.
ליאור/דרינקינג.
כתבות היין בעיתונות רבות, באופן יחסי כמובן, לכתבות האלכוהול. חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות, חלקן מדיפות ריח פרסומת וחלקן אובייקטיביות לחלוטין
יחד עם זאת, אינני זוכר שקראתי מתישהו ביקורת קוטלת על יין זה או אחר. ביקורות קוטלות על יינות מחו"ל לא חסרות, בעיקר כי היצרן גוי, וככל הנראה לא מעלעל בדפי העיתונות הישראלית. ועדין, פרט לביקורת שלילית-לייט, היין הישראלי זוכה לליטוף נעים מטעם מבקרי היין השונים.
?מדוע
הייתכן כי כל היין הישראלי הרע ביותר נמדד כאיכותי יותר מיין "גוי" ממוצע? התשובה שלילית, מכיוון שיש מין חשש שכזה לקטול את תעשיית היין הישראלית. הסיבות מגוונות- פירגון ציוני, תעשייה קטנה וחדשה יחסית שמקבלת פוֹר, או אולי חשש שמא בקבוקי היין החינמיים שנשלחים לכתבי היין השונים ייפסקו?
ביחרו את התשובה הנכונה בעיניכם, אך הסובלנות האין סופית כלפי עולם היין זועקת לשמיים. קל מאוד לקרוא בקול רועם שוודקה אלסקה איננה ראויה לשתייה, אך מעט יותר קשה לכתוב על אמרלד ריזלינג של כרמל מזרחי מבייש את היקב בו הוא מיוצר.
.הלאה הצביעות
:תגובות לכל השאר, כדי שכל תגובה לא תהיה כאורך הגלות
וינסטון: לא אכפת לי שיש מי שמוכן לשלם מחיר שכזה על וויסקי, שיבושם לכולם. כשאני כותב בשמונה בבוקר לאחר כ-30 שעות ללא שינהף קצת קוטריות בסיסית יוצאת ממני, וזו דוגמא מצוינת לכך. כמובן שאין בי שום טענה ו/או תואנה על המחיר
Islay- ל
הכתבה של קיפניס אמנם רצוםה שטויות/שגיאות/טעויות, אך בעיני היא כתובה בצורה מדהימה. נהניתי לקרוא כל מילה, קיפניס הצליח להעביר את החוויה בצורה כמעט מושלמת. בדיוק כפי שאמרת לי בעבר, כל עוד הכתבה אינה עוסקת בתוכן מקצועי גרידא, דהיינו ייצור הוויסקי, ההיסטוריה וכיו"ב, הטעויות הן מינוריות וכמעט חסרות משמעות
:צביקה
בלייזר הוא מגזין נישה, שמעביר את ה"מסרים" שלו בצורה הומוריסטית, כאילו מצ'ואיסטית ושוביניסטית. אם לדעתם וויסקי צריך להישתות בלי קרח, לבריאות. אין לי בעיה עם דעות, אלא אם היה מדובר-שוב-בכתבה מקצועית המתארת את הוויסקי בראי ההיסטוריה, תוך אמירה ברורה כי וויסקי שנישתה עם קרח לא ראוי לשתייה. מכיוון שלא כך הדבר, זה ממש לא מזיק
גיא, יש עוד כמה סיבות לכך שיותר נפוץ למצוא פרגון מאשר קטילה. מכיוון שהכותב בוחר בדרך כלל את מה שהוא כותב – למה לקטול יין אחד אם אפשר להמליץ על יין אחר? אישית אני מאמין בגישה חיובית, ולעתים כשאין לי משהו טוב לומר אני מעדיף לשתוק או לדבר על משהו שכן אהבתי
כששתיתי באיזה ארוע איזה בלנד רע של סלקטד, ללכת לכתוב על זה לא היה הדבר הראשון שחשבתי עליו, בניגוד למשל לאחר טעימת פלטר שיראז טי-סלקשן
דוגמאות לביקורות שליליות:
אנדרי סוידאן – לא מתבייש לשבח ולא מתבייש לקטול
http://www.israelwines.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1538&CategoryID=65
אמנם את הבוז'ולה מאוד פופולרי לקטול, אבל בכ"ז ביקורת:
http://www.israelwines.co.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1471&CategoryID=65
אלדד לוי
http://www.fat-guy.net/site/detail/detail/detailDetail.asp?detail_id=251022&depart_id=30924
ואפשר למצוא דוגמאות נוספות
אני האחרון להגן על יושרם המקצועי של עיתונאים בתחום האלכוהול, אבל אפשר למצוא דוגמאות לאנשים שאני לפחות סומך על דעתם לרוב. החוכמה זה לדעת על מי
בנוסף, יש תחום אפור נוסף והוא על איזה יין/משקה תכתוב בתור עיתונאי. אם קיבלת בדיוק מארז של יינות חדשים שהיבואן/יקב מנסים לקדם – יכול להיות שביקורת פושרת באזור ה-85 תעשה את שלה מבחינת חשיפה, ובכך שכתבת דווקא על היין הזה שקיבלת, אפילו אם דיווחת עליו נאמנה, אבל מעצם הבחירה לדבר עליו כבר עשית שירות ליבואן, ויכול להיות שגם שניכם יודעים עכשיו שמשתלם לו גם להבא לשלוח לך חינמים…